כדברי דני רובס, הדרך אל האושר - בנגקוק הגעה והצצה ראשונה

אוי, הדרך אל בנגקוק הייתה נוראית לנו ולילדים. ארוך ומתיש. טיסה לאיסטנבול המתנה של שעתיים שמתוכן שעה לקח לעשות את הביורוקרטיה של הטרנזיט ואז הדובדבן, טיסת לילה של 9 שעות ו 20 דקות לבנגקוק.
המטוסים של טורקיש חדישים נוחים וטובים והשרות היה יוצאים מגדר הרגיל. אל על לא מתקרבת לכלום ושום דבר בהשוואה לשרות האדיב ומלא הרצון של טורקיש וגם זה לא עזר לשכך את המכה. השרות שכלל מספר סבבי שתייה, בכולם כלולה ללא תשלום גם שתייה חריפה, בירות ויין צרפתי איכותי בנוסף היו מספר סבבי אוכל ונשנושים ואפילו סבב לוקום.... אלוהים שיכבו את האור ונלך לישון כמה שעות....
אגב לאל על יש הרבה מה ללמוד מטורקיש בנושא מרחב הרגליים, אני לא בטוח שבביזנס של אלעל יש מרווח רגליים כמו במחלקת בקר של טורקיש ישבתי בכיסא שלא שילמתי עליו אקסטרה והיה לי כ 30 ס"מ בין קצה הברך לכיסא שלפני, אושר.

הגענו

אני מת על בנגקוק, העיר של הרמאים בשקל. טוקטוק ב 80 בהט במקום ב 50 בהט זה שוד לאור יום, שלושה שקלים....

התמקמנו במלון וקפצנו לבריכה, ומייד יצאנו לעיר לאכול פתאי שרימפס חריף. מיותר לציין את האושר שזרח ממני באותם רגעים

זהו, יום ראשון, בריכה, פאנטיפ פלזה (כי אי אפשר בלי) וקצת קאוסאן בשביל הכיף. הילדים נרדמו בטוקטוק בדרך חזרה למלון. אגב, מחירו של אייפון 4 16GB מקורי של אפל חדנדש בנילונו כאן הוא 300$ (של ארה"ב הברית) בארץ, בערך פי 2 (למי ששאל למה פאנטיפ פלאזה)

מחר השכמה ב 05:30 יציאה לקנצנבורי ב 06:30

טעימה על קצה המזלג