יש לנו יום שלם לבלות בעיר הגדולה העמוסה הסואנת והמזוהמת. מה נעשה?
קמנו בבוקר, ארוחת בוקר טובה וטוקטוק פראי לכוון ארמון המלך. הכניסה לארמון בלבוש צנוע, גברים במכנסיים ארוכים לא צמודים וחולצת T (לא גופיה) ונשים חצאית בגובה הברך וחולצת T (לא גופיה). אם הגעתם לבושים שלא כהלכה אין בעיה, בכניסה יש משרד משאירים פיקדון של 200 בהאט לפריט ומקבלים סמרטוט להתעטף בו. את הפיקדון אוספים ביציאה בלי שים בעיה ברגע שפושטים את הסמרטוט.
הכניסה לארמון עולה 500 בהאט לאדם, מחיר מופקע לכל הדעות במושגי תאילנד אבל המלך דורש, אני משלם! אגב, ילדים וגמדים עד 120 ס"מ אינם משלמים כלל.
הגנים והמקדשים הסובבים את הארמון מרשימים מאוד והסיור בהם מהנה. הדוחק הצפיפות החום והלחות לא גורעים מהחוויה הנהדרת של לשהות ולטייל בחצרו של המלך. ישנם מספר מוצגים בהם אסור לצלם ובהם אחד המקדשים ועוד שני חדרים עם כס המלכות שכמובן עשויים זהב ומעוטרים באבני חן לרוב. עושר יש פה בניגוד לקלושרים (עלובי החיים) הסובבים את הארמון ישנים בפארקים ואוכלים מפחי הזבל.
מיד אחרי הסיור החלטנו שאנחנו מנסים את מזלנו והולכים ברגל מהארמון לרחוב קאוסאן. הליכה של כ 1.2 ק"מ בחום הבנגקוקי זה לא תענוג גדול אבל בהחלט חוויה. הגענו תוך 20 דקות וישבנו לאכול במרכז למטייל תאילנד. חומוס, ציפס סלט פיתות ושאר מטעמים דרום מזרח אסייתים אותנטיים.
נזרקנו שם לאיזה 3 שעות של מזגן קלפים ומנגו שייק וכמובן FREE WIFI.
חזרנו למלון זרקנו התיקים ויצאנו לשוק הלילה בפט-פונג, למי שלא מכיר שוק פט-פונג הוא שוק תמים למראה ביום אבל בכל ערב בדיוק ב 22:00 הופך המקום לסדום ועמורה. מועדוני הלילה פותחים את שעריהם והתיירים זורמים בהמוניהם אל שוק הבשר האסייתי. בין כל סוגי הבשר יש גם שוק לילה תיירותי (להחריד) במחירים מופקעים בכל קני מידה עם הבדל קטן, כאן אפשר ורצוי להתמקח. ה 1200 בהאט הופך בקלות ל 700 ומשם הדרך ל 300 מובטחת. רק, תעשו את זה נכון, בעדינות בלי לפגוע במוכר והכל יהיה בסדר.
חזרנו למלון, לא לפני שאכלנו וופל בלגי עם גלידה (בהגן דאז) ומשם מקלחת ולישון
עוד יום רווי עבר, מחר טסים לציאנג מאי מחרתיים, 3 ימים של ג'יפים
קמנו בבוקר, ארוחת בוקר טובה וטוקטוק פראי לכוון ארמון המלך. הכניסה לארמון בלבוש צנוע, גברים במכנסיים ארוכים לא צמודים וחולצת T (לא גופיה) ונשים חצאית בגובה הברך וחולצת T (לא גופיה). אם הגעתם לבושים שלא כהלכה אין בעיה, בכניסה יש משרד משאירים פיקדון של 200 בהאט לפריט ומקבלים סמרטוט להתעטף בו. את הפיקדון אוספים ביציאה בלי שים בעיה ברגע שפושטים את הסמרטוט.
הכניסה לארמון עולה 500 בהאט לאדם, מחיר מופקע לכל הדעות במושגי תאילנד אבל המלך דורש, אני משלם! אגב, ילדים וגמדים עד 120 ס"מ אינם משלמים כלל.
הגנים והמקדשים הסובבים את הארמון מרשימים מאוד והסיור בהם מהנה. הדוחק הצפיפות החום והלחות לא גורעים מהחוויה הנהדרת של לשהות ולטייל בחצרו של המלך. ישנם מספר מוצגים בהם אסור לצלם ובהם אחד המקדשים ועוד שני חדרים עם כס המלכות שכמובן עשויים זהב ומעוטרים באבני חן לרוב. עושר יש פה בניגוד לקלושרים (עלובי החיים) הסובבים את הארמון ישנים בפארקים ואוכלים מפחי הזבל.
מיד אחרי הסיור החלטנו שאנחנו מנסים את מזלנו והולכים ברגל מהארמון לרחוב קאוסאן. הליכה של כ 1.2 ק"מ בחום הבנגקוקי זה לא תענוג גדול אבל בהחלט חוויה. הגענו תוך 20 דקות וישבנו לאכול במרכז למטייל תאילנד. חומוס, ציפס סלט פיתות ושאר מטעמים דרום מזרח אסייתים אותנטיים.
נזרקנו שם לאיזה 3 שעות של מזגן קלפים ומנגו שייק וכמובן FREE WIFI.
חזרנו למלון זרקנו התיקים ויצאנו לשוק הלילה בפט-פונג, למי שלא מכיר שוק פט-פונג הוא שוק תמים למראה ביום אבל בכל ערב בדיוק ב 22:00 הופך המקום לסדום ועמורה. מועדוני הלילה פותחים את שעריהם והתיירים זורמים בהמוניהם אל שוק הבשר האסייתי. בין כל סוגי הבשר יש גם שוק לילה תיירותי (להחריד) במחירים מופקעים בכל קני מידה עם הבדל קטן, כאן אפשר ורצוי להתמקח. ה 1200 בהאט הופך בקלות ל 700 ומשם הדרך ל 300 מובטחת. רק, תעשו את זה נכון, בעדינות בלי לפגוע במוכר והכל יהיה בסדר.
חזרנו למלון, לא לפני שאכלנו וופל בלגי עם גלידה (בהגן דאז) ומשם מקלחת ולישון
עוד יום רווי עבר, מחר טסים לציאנג מאי מחרתיים, 3 ימים של ג'יפים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה