בוקר טוב, היום אני יוצא ממעלה אבק צפונה לואנג וויאנג. כלום לא סגור, ב 9:45 האוטובוס יוצא והתיק פתוח אין לי כרטיס לאוטובוס והאופנוע מאחורי שער הברזל צריך לחזור לבעליו ובתמורה אקבל את הדרכון שלי חזרה. אני בונה על ארוחת בוקר אבל לא נראה לי שזה הבוקר בו אתפנק על ארוחת בוקר איטית ונעימה.
מקלחת טובה אריזה מגושמת של התיק ואז כמובן הכל בחוץ ואריזה חוזרת מגושמת לא פחות אבל לפחות ההרגשה שניסיתי. ירדתי למטה להחזיר את האופנוע והפלא ופלא חנות ההשכרה לא פתוחה עדיין והשלט בכניסה מורה שעות הפתיחה 10-13 ו 14-17. הסתדרות של ממש. אני מתלבט אם לקנות כרטיס לאוטובוס כי אני בטוח אפספס אותו. החלטתי לקחת יוזמה ולהעיר את הבעלים של החנות. רשמתי את מספר הטלפון וניגשתי לקבלה של המלון. הסברתי לפקיד הקבלה את המצב והוא הרים טלפון לבעלים של חנות ההשכרה. להפתעתי הוא הסכים לפתוח מוקדם. למרות שלא האמנתי שהוא יגיע בזמן ניגשתי לקנות כרטיס לאוטובוס. השעה 09:10 ואחרי שיחה עם חברת האוטובוסים ומשא ומתן לא קצר הסכימו לאסוף אותי מהמלון בהתראה כל כך קצרה. ניגשתי לבדוק אם חנות ההשכרה פתוחה ושוב הפתעה, פתוח. קיבלתי את הדרכון חזרה וחזרתי למלון עשיתי צ׳ק אוט והשעה כבר 09:30. ארוחת בוקר קצרצרה וב 9:45 אני בכניסה למלון מחכה לאיסוף. כמובן שהאיסוף הגיע ב 10:15 וסתם הייתי בלחץ. נסענו לתחנת האוטובוס עלינו על האוטובוס ואחרי עוד רבע שעה המתנה יצאנו לדרך.
הספר שלקחתי איתי טורח לציין בכל עמוד שלישי כמעט שזו לאוס ולוח זמנים זו רק שמועה ורמת התחזוקה של האוטובוסים ירודה אז יכול להיות ששעתיים נסיעה יהפכו ל 5 שעות בגלל עצירה לא מתוכננת או תקלה מכאנית ובאמת, הכל כמו בספר (בעצם לא הכל את זה הבנתי מאוחר יותר). הנסיעה היתה אמורה לארוך 3 שעות וחצי רק שאחרי שעתיים נסיעה שמעתי רעש שדומה לבריחה של אוויר מקומפרסור. לא ייחסתי לזה חשיבות וכך גם הנהג רק שאחרי פחות מרבע שעה לאוטובוס לא היו בלמים. מערכת הבלימה כנראה נתמכת במערכת לחץ אוויר וכשהאוויר בורח אין בלמים. עצרנו איכשהו והנהג ונוסע מקומי ירדו לבדוק. ירדתי אחריהם והם ביקשו ממני לעלות חזרה. עשיתי עצמי כלא מבין ונשארתי בחוץ.
אחרי בדיקה קצרה הם גילו את החור בצינור ובאמצעים פרימיטיביים, פלסטר, וקש יבש מהשדה אטמו את החור. חזרנו לנסוע והגענו אחרי עוד שעתיים נסיעה איטית ומפותלת בין הרים וגאיות עם בלמים התלויים על בלימה.
כשהגענו לתחנה המרכזית חיכה לנו מיניבוס שלקח אותנו למרכז העיר ישר לחנייה של גסטהאוס שכנראה משלם מספיק כדי שהאוטובוס יעצור שם.
הישראלים היו איתי על האוטובוס בחרו בגסטהואס אלפנט קרוסינג שמומלץ ברוב הספרים הישראלים (יש לי שניים והוא מומלץ בשניהם) אני שעשיתי שעורי בית והצלבתי מידע מאתרי האינטרנט מספרים ומפורומים של מטיילים בורגנים כמוני החלטתי לפנות לכיוון ריוור וויו בונגלוס River View. המחיר כאן יקר פי 2 מחדר ממוצע בעיירה אבל שווה בהחלט ועדיין מתחת ל 20 דולר ללילה.
הגעתי לקבלה המאולתרת של הגסטהאוס שנמצאת בכניסה למסעדה שנקראת באותו שם. שם קיבל אותי צעיר נחמד עם צווארון חולצה זקור (כמו אלביס רק בלי פאות הלחיים) והראה לי את החדרים. החדרים ממוקמים על אי קטן במרכז נהר הסינג רחוק מספיק מהמסעדות והברים הרועשים וקרוב מרחק של שתי דקות הליכה לצנטרום של הפאיילה. בחרתי חדר הפונה לנהר וההרים שמעבר לו.
נכנסתי לחדר הנחתי את התיק, מקלחת טובה ושנ״צ של שעתיים.
מאוחר יותר יצאתי לסאלה הפתוחה של המלון שגם היא ממוקמת על האי במרכז הנהר לאכול משהו.
יצאתי לתור את מרכז העיירה וככל שהתקדמתי לתוך המרכז דרך חניות מסג׳, חניות השכרת אופנועים ואופניים בארים פאבים ומסעדות, דוכני שייקים ופנקייקים חנויות לשירתי כביסה ואינספור חניות לשירותי תיירות וטיולים התחלתי להפנים שזו לא עיירה אלא קריקטורה של עיירת נופש מערבית בעייני הלאים המקומיים. בכל מקום אותם תפריטים עם אותן שגיאות כתיב ואותם מחירים. אנחנו המערביים מצטיירים בעייני המקומיים כאוכלי פיצות והמבורגרים ושתייני שייק פירות ובירה שאגב עולה כאן פחות ממים. הכל עובד פה לפי התפיסה שלהם אותנו והכל מוגזם ומוקצן. חזרתי לסאלה הפתוחה על האי הקטן לשבת לשתות בירה טובה. מהשולחן ליד בקעה שפת הקודש והתלבטתי אם לשתוק או ליצור מגע, העדפתי לשתוק, היום שקט נראה מה יהיה מחר.
זהו נראה לי, דיי נמאס לי לכתוב. הרשת בלאוס מאוד איטית מה שמקשה מאוד על העלאת תמונות או סרטונים. כל העסק פשוט גוזל ממני יותר מידיי זמן.
אולי אני אשלים כשיהיה לי זמן וחשק ואולי לא. אני דיי גאה בעצמי על ההתמדה בתיעוד המסע ובסה״כ העלתי לבלוג כ 40 פוסטים ב 90 יום (בערך אל תתפסו אותי)
היה כיף לכתוב ולשתף (ועכשיו קצת פחות אז די). תודה שקראתם והשתתפתם (אלו שקראו באמת ולא רק ראו את התמונות :-))
להתראות במסע הבא, או אם יתחשק לי, בפוסט הבא.
יאיר
נאמר כבר הכל
מילים ולחן: ארקדי דוכין
נאמר כבר הכל
אין לי מה להוסיף לזה
פשוט לא יכול
הלילות ארוכים והפחד
לא תדעי לעולם
איך בכיתי כמו ילד
לא תרגישי דבר
תשכחי את הדרך
לכאן
כי הזמן הולך ותם
לא נושם ולא נרדם
לא חולם ולא הוזה
רק שר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה