עם ההגעה לבנגקוק יצאתי למסע קניות מה שנקרא שופיג בעיר הגדולה כדי למלא את רשימת הדרישות של הילדים והמשפחה. הילדים שהגיעו הביתה לפני חודש הכינו רשימת קניות לאבא שכוללת את כל הדברים שאבא ואמא אמרו עזבו חבל על הכסף לפני חודש והוסיפו לרשימה עוד רשימה של דברים שהתגלו כמוצלחים עם ההגעה לארץ וקינחו ברשימה של דברים של "אם תמצא אז סבבה", אז התחלתי ב 7 בבוקר בשוק פרטונאם, שוק גדול קרוב, יחסית, למלון והגעתי יחד עם הסוחרים הראשונים שפתחו את הדוכנים והחנויות. לרובם זוהי מכירה ראשונה היום לכן היא חשובה להם מאוד לפתיחה מוצלחת של היום. ואני, מכיר את האמונות הטפלות של החבר'ה, מנצל את השעות הראשונות של השוק כדי לקנות הרבה ובזול. חולצות דריי פיט ב 12 שקלים לחולצה חליפות ספורט לילדים ב 15 שקלים חולצות פולו ממותגות, אוריגינל קופי, ב 10 שקלים שעונים ב 8 שקלים ליחידה ומלא מלא שטויות. משם עליתי על אופנוע מונית (הדרך המהירה היעילה והזולה להתנייד בבנגקוק) ונסעתי לצ'ינה טאון, כאן קניתי צעצועים מוצרי בית ספר של דיספיקבל מי (מיניונים) וכמובן תיק גדול חדש וחסר משקל כדי להכיל את כל הקניות החדשות את תיק הגב שלי ואת הציוד שהיה בו. בצ'ינה טאון יושבים של הסוחרים הסיטונאים והם בדרך כלל אינם מוכרים ליחידים אז "נאלצתי" לרכוש בכל חנות בין 3 ל 7 מוצרים כדי לקבל הנחת סוחר. זה עבד טוב להם וגם לי זה עבד נהדר.
תפסתי טוקטוק למלון הנחתי את השלל ויצאתי לקניון פאנטיפ פלאזה, קניון האלקטרוניקה הגדול בבנגקוק כדי קצת להנות. טיילתי בין חנויות המצלמות והטלפונים הסלולריים ביקרתי בכל חנויות האביזרים וישבתי לקשקש עם צלם תאי על כוס בירה בקומת המסעדות. חזרתי למלון למנוחה והתעדכנתי עם הבית בוואטסאפ מה יש מה חסר מה להביא עוד ומה לוותר. קפצתי לכיכר אינדירה להשלמות ומשם ל MBK כדי להבין מה המחיר לאיפון 5 (מקורי כמובן) אחרי הסבב הזה קיבלתי הוראה לרכישת מכשיר אייפון 5 חזרתי ל MBK לקראת ערב וביצעתי את הרכישה וכיוון שרציתי להתפנק רכשתי גם אחד לי. מעודד מהרכישה החדשה לי חזרתי למלון למנוחה ומקלחת ולא בזבזתי שנייה וירדתי לשעתיים של מסז' תאי בביצוע של "גלינה", תאית ענקית שפרקה לי את עמוד השדרה לחתיכות. יצאתי מהמסז' לארוחת ערב ברחוב, פתאי שרימפס עשיר אליו התגעגעתי בחודש האחרון וכמובן איך אפשר בלי פירות, אז קילו מכל דבר, שיהיה.
עליתי לחדר לשינה כי מחר המלחמה מתחילה שוב ב 7 בדיוק.
למחרת שוב הגעתי לשוק יחד עם הסוחרים הראשונים, מצאתי את דוכן השעונים שמכר לי שעון פגום והחלפתי אותו ומשם סיור השלמות כידי שהרשימה תהיה כולה מסומנת ב DONE. לקראת צהריים סיימתי וחזרתי למלון כדי רק כדי להיבהל מעודף המשקל ולחשב לעצמי כמה אצטרך לשלם על כל הבלאגן הזה. כשסיימתי לבכות על מר גורלי החלטתי שאני יוצא לפאנטיפ כדי לקנות מצלמה, לא סתם מצלמת SLR עם עדשות וחדה מקצועית חדשה עם עם כל השכלולים אלא כזו קומפקטית, קלה פשוטה, זולה כדי שלא אצטרך לסחוב 14 קילו זכוכית על הגב כשאני יוצא לטייל עם המשפחה. אגב, מהחודש שביליתי במחיצת הזכוכיות שלי זה המסכנה העיקרית שקיבלתי החוסר בציוד. יש לי כמעט כל מה שאני צריך, זה לא אומר שזה כל מה שאני רוצה אבל אם מדברים על צורך יש לי את כל מה שאני צריך אבל אין לי מצלמה קטנה וקומפקטית. אז התניידתי לפאנטיפ ורכשתי ניקון קומפקטית חסרת מראה חדשה, והמחיר, כמעט חצי מהמחיר הארץ. שווה.
זהו, נגמרה המלחמה, רכשתי הכל סיימתי את הרשימה וכל מה שנשאר זה להכניס את הכל לתיק ולקוות שזה לא יהיה יותר מ 23 קילו. אז הכנסתי ארזתי עטפתי ועליתי על המשקל ויש לי 27 קילו. אז התחלתי לזרוק, את הג'ל גילוח, שמפו, סבונים מגבת וכל מני שטויות שסחבתי על הגב כמו ג'ל אלכוהול לניקוי ידיים וחצי קילו תרופות ופקל קפה והנה, אני ב 23 קילו, אושר. כל השאר נכנס לתיק הצילום שלי שהפך ל 23 קילו בעצמו והכל בסדר.
נכנסתי להתקלח וחזרתי לרחוב לעוד מסז' קטן אחרון, שעתיים, בקטנה. וארוחת ערב של טעימות מכל הפינוקים המקומיים ועליתי לחדר. לפני שפרשתי לשינה התקשרתי למיסטר טיי נהג המונית הקבוע שלי שהבטיח להתייצב מחר ב 7:30 בכניסה למלון כדי להקפיץ אותי לשדה ופרשתי לשינה טובה לקראת הנסיעה מחר.
06:30 בוקר טוב, מקלחת וירדתי לארוחת בוקר, מרק נודלס עם עוף, שתי פחיות של איס קפה (של נסלה) וחזרתי לחדר. 07:30 מיסטר טי מתייצב בכניסה למלון וכמו שאייפון אוהב לכתוב כל הזמן, אני בדרך!
שתי טיסות חלקות של טורקיש הביאו אותי חזרה לארץ וכאן חיכו לי ובעיקר לתיק שלי הילדים בשדה.
זהו, תם ולא נשלם.
שלושה חודשים של שכרון חושים הגיעו לסיומם. הגעתי לארץ בהרגשה מאוד אמביוולנטית לא מיציתי כלום ומיציתי הכל הייתי נשאר עוד חודש אבל טוב לחזור הביתה. אז באמת, תם ולא נשלם.
תפסתי טוקטוק למלון הנחתי את השלל ויצאתי לקניון פאנטיפ פלאזה, קניון האלקטרוניקה הגדול בבנגקוק כדי קצת להנות. טיילתי בין חנויות המצלמות והטלפונים הסלולריים ביקרתי בכל חנויות האביזרים וישבתי לקשקש עם צלם תאי על כוס בירה בקומת המסעדות. חזרתי למלון למנוחה והתעדכנתי עם הבית בוואטסאפ מה יש מה חסר מה להביא עוד ומה לוותר. קפצתי לכיכר אינדירה להשלמות ומשם ל MBK כדי להבין מה המחיר לאיפון 5 (מקורי כמובן) אחרי הסבב הזה קיבלתי הוראה לרכישת מכשיר אייפון 5 חזרתי ל MBK לקראת ערב וביצעתי את הרכישה וכיוון שרציתי להתפנק רכשתי גם אחד לי. מעודד מהרכישה החדשה לי חזרתי למלון למנוחה ומקלחת ולא בזבזתי שנייה וירדתי לשעתיים של מסז' תאי בביצוע של "גלינה", תאית ענקית שפרקה לי את עמוד השדרה לחתיכות. יצאתי מהמסז' לארוחת ערב ברחוב, פתאי שרימפס עשיר אליו התגעגעתי בחודש האחרון וכמובן איך אפשר בלי פירות, אז קילו מכל דבר, שיהיה.
עליתי לחדר לשינה כי מחר המלחמה מתחילה שוב ב 7 בדיוק.
למחרת שוב הגעתי לשוק יחד עם הסוחרים הראשונים, מצאתי את דוכן השעונים שמכר לי שעון פגום והחלפתי אותו ומשם סיור השלמות כידי שהרשימה תהיה כולה מסומנת ב DONE. לקראת צהריים סיימתי וחזרתי למלון כדי רק כדי להיבהל מעודף המשקל ולחשב לעצמי כמה אצטרך לשלם על כל הבלאגן הזה. כשסיימתי לבכות על מר גורלי החלטתי שאני יוצא לפאנטיפ כדי לקנות מצלמה, לא סתם מצלמת SLR עם עדשות וחדה מקצועית חדשה עם עם כל השכלולים אלא כזו קומפקטית, קלה פשוטה, זולה כדי שלא אצטרך לסחוב 14 קילו זכוכית על הגב כשאני יוצא לטייל עם המשפחה. אגב, מהחודש שביליתי במחיצת הזכוכיות שלי זה המסכנה העיקרית שקיבלתי החוסר בציוד. יש לי כמעט כל מה שאני צריך, זה לא אומר שזה כל מה שאני רוצה אבל אם מדברים על צורך יש לי את כל מה שאני צריך אבל אין לי מצלמה קטנה וקומפקטית. אז התניידתי לפאנטיפ ורכשתי ניקון קומפקטית חסרת מראה חדשה, והמחיר, כמעט חצי מהמחיר הארץ. שווה.
זהו, נגמרה המלחמה, רכשתי הכל סיימתי את הרשימה וכל מה שנשאר זה להכניס את הכל לתיק ולקוות שזה לא יהיה יותר מ 23 קילו. אז הכנסתי ארזתי עטפתי ועליתי על המשקל ויש לי 27 קילו. אז התחלתי לזרוק, את הג'ל גילוח, שמפו, סבונים מגבת וכל מני שטויות שסחבתי על הגב כמו ג'ל אלכוהול לניקוי ידיים וחצי קילו תרופות ופקל קפה והנה, אני ב 23 קילו, אושר. כל השאר נכנס לתיק הצילום שלי שהפך ל 23 קילו בעצמו והכל בסדר.
נכנסתי להתקלח וחזרתי לרחוב לעוד מסז' קטן אחרון, שעתיים, בקטנה. וארוחת ערב של טעימות מכל הפינוקים המקומיים ועליתי לחדר. לפני שפרשתי לשינה התקשרתי למיסטר טיי נהג המונית הקבוע שלי שהבטיח להתייצב מחר ב 7:30 בכניסה למלון כדי להקפיץ אותי לשדה ופרשתי לשינה טובה לקראת הנסיעה מחר.
06:30 בוקר טוב, מקלחת וירדתי לארוחת בוקר, מרק נודלס עם עוף, שתי פחיות של איס קפה (של נסלה) וחזרתי לחדר. 07:30 מיסטר טי מתייצב בכניסה למלון וכמו שאייפון אוהב לכתוב כל הזמן, אני בדרך!
שתי טיסות חלקות של טורקיש הביאו אותי חזרה לארץ וכאן חיכו לי ובעיקר לתיק שלי הילדים בשדה.
זהו, תם ולא נשלם.
שלושה חודשים של שכרון חושים הגיעו לסיומם. הגעתי לארץ בהרגשה מאוד אמביוולנטית לא מיציתי כלום ומיציתי הכל הייתי נשאר עוד חודש אבל טוב לחזור הביתה. אז באמת, תם ולא נשלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה