קאו יאי הולכים לאיבוד ביער הגשם

לפני שאתחיל לתאר את היום האדיר הזה אני אשתף קצת המלצות וטיפים מהניסיון שלנו. כיוון שהאזור סביב השמורה בתולי לגמרי יש חשיבות אדירה למלון בו אתם שוהים. הביקורות ב booking.com או ב aguda.com לא ממש תפוסות כאן. אנחנו לקחנו מלון שמדורג ממש טוב באתרים האלו וקיבל ציון גבוה אבל המרחק שלו ממרכז ההתרחשויות הקשה מאוד. רוב המלונות ממוקמים על הכביש המוביל מפאק צ'ונג לפארק הלאומי קאו יאי. ככל שתתקרבו לשמורה ותתרחקו מהעיר כך ייטב. העיר היא סוג של אשקלון, עבשה ויבשושית ללא שרותי תיירות, סוכנות להשכרת רכב או כל דבר דומה. לכן לא מומלץ לעשות את הטעות שאנחנו עשינו ולשלם 800 בהאט עבור הנסיעה הלוך חזור לעיר. מיותר לגמרי.

ישנה אפשרות לישון בשמורה עצמה במחיר של 300 בהאט לאדם, לא מומלץ בעליל. החדרים משותפים ומאוד מאוד צנועים (ואני משתדל לרסן את הלשון)

ההמלצה שלי קחו מלון בקרבת השמורה, שם תוכלו להנות גם מחיי לילה, פאבים מסעדות וכו' הקרובים למלון יש אפילו מתחם עם 7-11 שזה ממש להיט בחור הזה וגם תוכלו ללמוד מהחוויות של המטיילים האחרים וכך לבחור בקפידה את הטיול שמתאים לכם. 

בשמורה, יש אפשרות להשכיר רכב ולנהוג לבד, צריך לזכור שנוהגים בצד שמאל אבל מתרגלים בקלות, המחיר הוא סביב 1200 בהאט ליום או האפשרות הסבירה יותר היא קחת רכב עם נהג ליום שלם והעלות סביב 2500 בהאט ליום. הנהגים מכירים את את השמורה ומאוד מודעים לשטויות שאנחנו התיירים אוהבים כך שזו אפשרות סבירה. האפשרות הטובה ביותר היא לקחת יום או יומיים טיול בשמורה עם מדריך צמוד, העלות היא סביב 1100 בהאט ליום טיול מלא או 500 לחצי יום. כל האפשרויות הנ"ל אינן כוללות את עלות הכניסה לשמורה שעומדת על 50 בהאט לרכב, 100 בהאט לנהג (אם הוא מקומי), 400 בהאט למבוגר ו 200 בהאט לילדים וגמדים (אני כולל גמדים מפני שלא אכפת להם מה הגיל של הילד כל עוד הוא מתחת ל 120 ס"מ). מחיר הכניסה לשמורה הוא ליום ואפשר להיכנס ולצאת כמה פעמים באותו יום.

אנחנו בחרנו ביום וחצי טיול מודרך העלות למשפחה כולה סביב ה 6000 בהאט והידע של המדריך שווה כל בהאט.

קיצור, ההמלצה שלי, תבחרו מלון קרוב לשמורה כדי שיהיו לכם חיים מעבר לטיולים עצמם ותיקחו מדריך אל תתקמצנו הידע של המדריך בבעלי החיים ובצמחיה ביער שווה את הכסף, באחריות.

אז נתחיל את היום. כרגיל ארוחת בוקר טובה ופיק-אפ שבא לטלטל את עולמנו מהמלון אל השמורה. על הדרך אספנו את אותה משפחה הולנדית ומספר תיירים נוספים בהם זוג בריטי שישבו לידנו ועשו לו את הטיול ונסענו לכיוון השמורה בשני פיק-אפים. להפתעתנו הדרך אל השמורה הייתה סלולה כהלכה וארוחת הבוקר לא באה לבקר. כך נסענו כ 25 דקות עד הכניסה לשמורה, תשלום קצר בכניסה ואנחנו בפנים.

תחילה עלינו להר נישא כ 1300 מטר מעל פני הים שם עשינו תצפית פנורמית על השמורה. הראות לא הייתה משובחת אבל בכל זאת צפינו ואז הגיעו הגרביים. כל אחד קיבל זוג גרבי עלוקות, שבישרו לנו על היום שעומד לבוא. חלצנו נעליים לבשנו את הגרביים על הגרביים שלנו והידקנו את הגרביים למכנס, לחלקנו מעל הברך ולחלקנו מתחת לברך וכאן המקום לומר, מכנס ארוך חובה! חולצה עם שרוולים ארוכים כדאי אבל מכנס חובה. המשכנו מנקודת התצפית למרכז המבקרים בשמורה. קצת נהלים, קצת בטיחות, קצת ידע על החי והצומח ויאללה לג'ונגל.

שמורת הטבע קאו יאי כל כך גדולה עד כדי ששטחה גדול ממדינת ישראל בערך פי 2 ולכן חלקים גדולים בשמורה לא מטוילים כלל. אנחנו נסענו כ 30 דקות לכיוון תחילתו של מסלול מסומן ומתויר ובדרך שפר עלנו מזלנו וראינו שלושה ציפורי קרן ענקיות שתיים במעוף ואחת על עץ. כמובן שההתרגשות של כולם גדולה וכולם רוצים להציץ דרך הטלסקופ של המדריך כדי לראות את הדינוזאורים המכונפים האלו. התחלנו טוב את היום, אולי גם נזכה לראות פילים ולמרות הרצון האדיר שלי לראות טיגריסים הטבע, אני מקווה שלא נראה אחד כי בדרך כלל, כמו שהמקומיים מספרים הטיגריסים נמנעים ממגע עם בני אדם והסיכוי שתראה טיגריס הוא שהטיגריס פצוע או זקן ולא יכול לצוד צבאים ולכן הוא מחפש טרף איטי יותר, כמו בני אדם. היה מקרה מפורסם פה שבו טיגריס זקן ופצוע נכנס לכפר בשמורה וטרף ילדים ואביהם של הילדים שניסה למנוע את ההרג איבד את ידו. פוחלץ של הטיגריס הזקן עם הסיפור המזעזע נמצא במרכז המבקרים של השמורה גם כדי להזכיר לנו שאנחנו נמצאים בבית שלהם ולא הפוך.

המשכנו לנסוע לתחילת המסלול כשהמדריך עצר את הרכב שוב וביקש מאיתנו לשמור על שקט מוחלט. אז שתקנו. לאט לאט ירדנו מהרכב בשקט מופתי, יש לציין, ונכנסנו לתוך היער. המדריך כנס אותנו והסביר שיש משפחה של גיבונים שנמצאת בצמרות העצים כרגע. הוא כיוון את הטלסקופ ל אחד הגיבונים ואחד אחד הצצנו כדי לראות שני גיבונים פולים כינים אחד מהשני על ענף בעץ הקרוב. ההתרגשות הקימה מיני מהומה בלחישות כמובן והגיבונים שמעו והגיבו בקריאות משלהם, שריקות וצווחות וצמורות עצים מתנדנדות וכל היער כאילו קם לתחיה. הגיבונים שהם מעופפים בחסד החל לעוף מענף לענף מעץ לעץ והחוויה היתה נהדרת. קופים בטבע. בתוך כל המהומה והשמחה שמסביב אלון, שתמיד שם לב לחרקים וזוחלים סביבו, מצא משהו מעניין, תולעת שרודפת אחריו. 5 ס"מ אורכה קוטרה כ 2 אולי 3 מ"מ וברגע שהוא מניח את היד 30 ס"מ ממנה היא באה לכיוון היד, הוא מזיז את היד לכיוון השני והיא שוב מסתובבת ומדלגת בצורה גמלונית אל עבר היד. למי שלא ניחש עד עכשיו, זוהי העלוקה הראשונה שפגשנו היום. כשחזרנו לרכב גילנו שבזמן ששיחקנו עם זו כל החברות שלה שיחקו איתנו. שלפנו מצית והסרנו את העלוקות, קלי קלות.

b

הגענו לנקודת התחלת המסלול. והתחלנו את המסע הרגלי. ההליכה התחילה במישור פתוח ורחב, מעין אחו יפיפה ירוק מעורר קינאה עם עשבים בגובה מטר וחצי ויותר עמוסים בזחלים ומיני חרקים. כך טיילנו באחו כשלושת רבעי השעה בקצב הליכה סביר שאפשר מידיי פעם לחטוף פריים אבל לא ממש לצלם. בקצה האחו הגענו לנקודת תצפית, בית מוגבה ממנו ניתן לצפות בבעלי החיים הגדולים הנמצאים בשמורה בבטחה. עלינו צפינו והעברנו שם כ 20 דקות בהן לא הגיע ולו בעל חיים אחד לקרבת התצפית. ירדנו קצת מבועסים אבל קדימה ליער יש לנו עוד הליכה ארוכה היום. הליכה של עוד כחצי ק"מ הובילה אותנו לכניסה ליער, הנוף הירוק ומזג האוויר המואר והחמים הפך ברגע לחם דחוס לח חשוך חום ולמען האמת קצת מלחיץ. התחלנו להתפתל ביער בין גבעות שעולות ויורדות על אדמה בוצית וחלקה. כל זמן מסוים המדריך עצר והסביר על הצמחייה ועל בעלי החיים שפגשנו בדרך, בעיקר זוחלים ומלא מלא חרקים. התמזל מזלנו ואחרי הליכה של חצי שעה בחם ולח הזה שקוראים לו יער גשם פגשנו בעכבישה ענקית במהלך טווית הקורים גבוה בין שני עצים. העכבישה מסוג גולדן אוב וובר היא מהגדולים בזני העכבישים גודל עכביש בוגר יכול להגיע ל 24 ס"מ מקצה לקצה גודל רשת הקורים יכולה להגיע לקוטר של כמה מטרים ובין השאר העכביש הזה ניזון מציפורים שנכלאות בקורים שלו, מדהים וכדי לקצת להקדים את המאוחר אנחנו, המשפחה שלנו פגשנו אותו שוב מאוחר יותר, לא בגובה של 8 מטרים מעל הקרקע אלא ישר מול הפרצוף, ממש בגובה העיניים אבל זה אחר כך.

המשכנו לעלות ולרדת גבעות חלקן תלולות חלקן פחות החלקנו וטבענו בבוץ לא פעם ולא פעמיים עד המדריך עצר אותנו וביקש לשמור על שקט, במקום להמשיך ישר במסלול המסומן הוא ירך מהמסלול ולקח אותנו אל תוך היער, הסיבה הייתה משפחת קופי מקוק שישבה בדיוק מעל השביל וחיכתה לתיירים מזדמנים כדי לשדוד מהם את התיקים והאוכל שבוודאי בפנים. ממרחק סביר צפינו בקופים דרך עדשת הטלסקופ. מאוחר יותר ראינו קופי מקוק שיושבים בצידי הדרכים ומחכים לתיירים שיעברו במכוניות ויזרקו קצת אוכל. הקופים האלו אלימים ומסוכנים מאוד, מעבר לחשיפת שיניים ואיומים הם מסוגלים לשרוט ונשוך והבעיה העיקרית שהם נשאים של כלבת, וזו כבר יכולה להיות בעיה. 

הקפנו את משפחת קופי המקוק והמשכנו בדרכנו ואז לראשונה נחשפנו אליהם, הזוג הבריטי. זוג חברים שארץ מוצאם היא אנגליה, שמטיילים כבר כמה חודשים במזרח בתקציב דל ולבושים בסוודר אחד בו הם התחלקו במהלך הנסיעה, כל אחד 5 דקות והחלפה, לכאורה, עד כאן הכל בסדר אבל כשהגענו לעץ פיקוס אדיר ממדים באמצע היער הם ובעיקר הוא התחיל לטפס על העץ, כמו מקוק מתורגל היטב אפ אפ אפ הוא טיפס בשניות כ 20 מטר למעלה וניסה להידחק את תוך חללי העץ. כש הנ"ל התייאש מהניסיונות נותרה לו רק משימה אחת, לרדת וזה היה משעשע כל הקבוצה צופה באיש הקוף מגשש את דרכו למטה, אוי הלחץ, הלחץ. אני ומיטל הסתכלנו אחד על השני ומיטל אמרה, זוכר את המפל בפאי שהמשוגעים קפצו אותו, אם הוא היה שם הוא בטח היה קופץ אותו (אגב, סרטון של המפל והקופצים אותו אפשר לראות בפוסט של פאי). מאותו רגע התחלנו יותר ויותר לדבר עם זוג החמודים האלו ולהבין כמה שטויות הם עשו במהלך הטיול שלהם וששניהם ממש ניסים מהלכים ששרדו את כל השטיות שהם עשו. הם באמת זוג חבר'ה מדליקים חמודים וכל סופרלטיב שתמצאו יכול להתאים להם, גנובים, קולים, קרועים אבל שרוטים כל כך עמוק שזו היתה חוויה להיות איתם את ה 12 שעות האלו ביחד.

אחרי עוד מספר קילומטרים של הליכה הגענו לנקודת סיום המסלול שהיה מטריף, אושר צרוף. לא קשה מידיי הילדים הלכו אותו בקלות (למרות שהם לא דוגמה כי הילדים שלנו גם בארץ עושים מסלולים של 7 ק"מ) למרות מזג האוויר הדחוס.

עם סיום המסלול נסענו לאכול משהו, כרגיל אורז מטוגן ועוף או פלייד לייס וויד צ'יקן ולקינוח אבטיח ואננס. אורון כרגיל ביקש אורז לבן ואלון רצה עוף על האש שהריח לו נפלא.

משם, נסיעה קצרה למפל, הליכה קצרה ומפל נפלא, זהו המפל מהסרט "החוף" עם לאונרדיו דיקפריו המדריך ביקש חזר וביקש שלא להיכנס למים אבל הזוג הבריטי הצהירו שבכוונתם להיכנס בכל מקרה והבחור אמר שהוא חייב לקפיץ את המפל למים, רק כדי לסבר את האוזן, גובהו של המפל 26 מטרים. לא האמנתי שהוא באמת מתכוון לכך אבל כשהוא וחברתו התחילו להתייעץ אם כדאי לקחת לילה בתוך השמורה ולהתפלח למפל בלילה הבנתי שהוא באמת מתכוון לכך. אחרי הליכה קצרה ראינו את המפל ואפ אפ אפ במדרגות חזרנו לרכב. כולם כבר הגיעו לרכב וכולנו המתנו לזוג שבושש לבוא. אחרי 10 דקות הם הגיעו רטובים על שד עצמותיהם וסיפרו שהיא החליקה למים ושהוא נכנס כדי להציל אותה שלא תיפול במפל. היא הייתה חבולה בברך והמדריך שלף את ערכת העזרה הראשונה כדי לטפל החתך. מיד כאשר הוא שפך את חומר החיטוי על החתך בברך החלו לצאת מהחתך נקודות שחורות קטנות כל אחת כחצי ס"מ לערך, עלוקות. כשהחברים הבינו שאלו הן עלוקות וכנראה זו הסיבה שלא כדאי להיכנס למים הם התחילו להילחץ ותוך שניות הם הבינו שכל גופם מכף רגל ועד ראש מכוסים בעלוקות שחורות קטנטנות, מאות עלוקות. את הסצנה שאחר כך קשה לתאר פשוט היה חייב להיות שם כדי להבין, הם התחילו לשלות עלוקות מכל מקום אפשרי, פנים צוואר בטן גב רגליים ואז הם הבינו שגם תחת בגדי הים הם מלאים בעלוקות והחלו שולים עלוקות גם משם תוך כדי צוק מתגלגל של אלון ואורון שלא יכלו לעצור את עצמם כשראו אותה מחפשת לו עלוקות במקומות אינטימיים מתחת לסוודר שמסתיר את הסצנה מעיניי היושבים בפיק-אפ. אחרי שהתגלגלנו מצחוק החלטתי לעשות עליהם עוד סיבוב קטן ושאלתי, כשהחלקתם למים האם גם הראש היה בתוך המים? התשובה הייתה וודאי וציינתי שכדאי שיראו רופא כיוון שיתכן שיש להם עלוקות באוזניים נחיריים ועיניים. ניכר היה הלחץ על פניהם אבל תוך 12 שניות הם שכחו מזה וחזרו לעשות את השטויות הרגילות, כמו לטפס על דלת הפיק-אפ תוך כדי נסיעה וכדומה.

הנסיעה הבאה ארכה כ 20 דקות למה שאני מגדיר החלק של הטיול מסלול קצר של 1.2 ק"מ קל ונוח שבסופו כ 250 מדרגות תלולות למפל השני בגודלו בשמורה כמובן שצירך גם לחזור אותו אז טיפוס של 250 מדרגות תלולות וכמובן סה"כ 2.4 ק"מ הליכה. אבל אלו היו הקילומטרים הכי טובים, ראינו נחשים וביניהם צבע הבמבוק שצבעו ירוק והכשה שלו יכולה להביא אדם רק למקום אחד (שכולו טוב) ראינו גם מיליפאדים לרוב (רב רגל) אלון קרא להם אורי כדורי כיוון שכאשר נוגעים בהם המתכדררים לכדור שריון ואפשר להחזיק אותם ביד ללא חשש. ראינו גם עכבישים שונים ומשונים כשההייליט היה עכביש גולדן אוב וובר ענק בגובה העיניים ממש אושר וכמובן עכביש קרניים שאלון החזיק ביד ואורון אמר "איכס על היד שלי, אחר"כ אני אצטרך לקרצף אותה שבוע". ובין השיחים ראינו נימיה מציצה עלינו בסקרנות. היה מעולה.

כבר ערב, הטיול נגמר, יש רק עוד חלק קצר שרובו מזל. יש בשמורה עמק קטן שבו מרבצי מינרלים ומלחים שבעלי החיים באים ללקק לעת ערב קיווינו שנראה משפחת פילים פראיים שם. נסיעה של חצי שעה, והשעה כבר 18:30 והגענו, לחוסר מזלנו, פילים אין. אבל היה מאלף. במהלך הדרך חזרה קישקשנו בייננו על הדברים שכב עשינו ומיד הזוג האנגלי שלף את האייפד והראה לכולם איך איש הקוף גולש את המפל בפאי, בדיוק אותו אחד שאני ומיטל דיברנו עליו כמה שעות קודם. הסתכלנו אחד על השני וצחקנו.

*** עושים מסיבת עיתונאים לעכביש הקרניים שעל היד של אלון

*** מדרגות מדרגות ועוד קצת מדרגות

ארבעים דקות נוספות של נסיעה חזרה ארוחת ערב, הקפצה למלון מקלחת ולישון, לא יודע מתי נרדמתי אבל כולנו היינו כל כך עייפים שפשוט נפלנו כמו זבובים רצוצים.

לא מיצינו את השמורה, היה אפשר לעשות לינת שטח באוהלים בשמורה, ספארי לילה אמיתי ועוד אינסוף מסלולי הליכה ומפלים אין קץ. אבל כיוון שלא מצאנו תחבורה לכיוון קמבודיה, הנקודה הבאה שלנו החלטנו לקצר ביום ולחזור לבנגקוק ומשם לקחת מיני וואן לסיאם ריפ ולהתחיל את החלק הבא של הטיול שלנו, קמבודיה וייטנאם.

ממש ברגעים אלו כשאני כותב את הפוסט אני על הוואן בדרך לגבול תאילנד קמבודיה ובעצם לעיר פויפט. כל כך הרבה שמועות וסיפורים שמענו על הגבול הנוראי הזה, גנבות ורמאויות וכל מיני שטויות שרק כאשר אהיה על האוטובוס בדרך לסיאם ריפ אני אהיה רגוע יותר. ולמי שמכיר אותי, יודע שאף פעם לא אהיה רגוע אני לא אהיה אבל רגוע יותר מעכשיו, יש מצב.

לקמבודיה ווייאטנאם זוהי ההצצה הראשונה שלנו וכולנו מתרגשים לקראת השבועיים וקצת הקרובים בהם נעשה את הדרך מסיאם ריפ (אנקור וואט) ועד לסייגון, הלא היא הו צ'י מין סיטי צפויים לנו שבועיים גדושים עמוסים ואינטנסיביים בין מקדשים ערים כפרים שווקים מנזרים ושאר אתרים דרום מזרח אסייתיים ואפילו נתנדב כולנו יחד יום אחד בבית יתומים ונישן בכפר וייטנאמי אמיתי עם החולדות, הנחשים ושאר חרקים וזוחלים, אני חושב שזה יחשל קצת את המפונקים שלנו. כמו בפעם בנסיעה הקודמת לתאילנד, השבועיים האלו בקמבודיה ווייטנאם הן לא יותר מהצצה לצד השני של הגבול במסלול שמרני למדיי בשאיפה ללמוד ולהבין כיצד מתנהלים הדברים בקמבודיה ווייטנאם כדי שבפעם הבאה נוכל לחרוג מהמסלול הקלאסי והשמרני ולהנות מהמקומות יותר אותנטיים. אומנם גם הפעם הרשנו לעצמנו שתי חריגות קטנות מהמסלול השמרני שיועצת התיירות הצהירה, אני לא ממליצה זה יהיה קשה לכם ולילדים אבל אנחנו לא נבהלים בקלות, לא נצליח לעמוד במסלול תיירים קלאסי במשך 16 ימים חייב קצת לשבור את המסגרת.

אמשיך לעדכן מההרפתקאות הדרך בפוסט הבא. קל לכתוב בנסיעה, גם ככה משעמם אז כתבתי מלא אני מקווה שזה מעניין אתכם ואני לא סתם מטרחן.