הגענו לסיאם ריפ והתמקמנו במלון הפאנסי שמאנסי שלנו שנקרא סומאדווי על שם נסיכה בממלכת קמר הקדומה (http://www.somadeviangkor.com/). אגב, אם כבר עוסקים בשמות פרוש שם העיר סיאם ריפ הוא בעצם תבוסת סיאם, זהו השם שהמלך אנג צ'אנ נתן לה אחרי שכבש אותה מידיי סיאם בשנת 1540 לערך (סיאם, לימים תאילנד).
מיד עם הגיענו למלון נחת בלובי (כנראה שהרימו אליו טלפון מהלובי) אחראי התיירות מטעם החברה שדרכה סגרנו את החלק הזה בטיול, אנגקור-7. האיש דובר אנגלית רהוטה הסביר לנו על היומיים הקרובים שאנחנו עומדים לעבור והפלא ופלא (או אולי בגלל ששילמנו מחיר מופקע) המדריך הצמוד שלנו, שנסגר עבורנו 3 חודשים מראש באופן ספציפי כדי לספק את הידע הנדרש (שאני דרשתי בעוונותיי) ממדריך תיירות הוא לא אחר ממדריך נציגי מדינות שמגיעים לסיאם ריפ, ביניהם אם השר להגנת הסביבה לשעבר, גלעד ארדן שבילה 3 ימים במחיצתו של טריי (Tree), המדריך המהולל שלנו. אחרי פגישת תאום ציפיות עם המנהל והסבר על הימים הקרובים וההבטחה אנחנו בידיים הכי טובות בקמבודיה, נפרדנו לשלום. כנראה שבאמת שילמנו יותר מידי...
עלינו לחדר התאפסנו וקדימה לעיר, היינו רעבים אחרי הדרך הארוכה ומצאנו מסעדה שנראת טוב ומגישה אוכל מקומי. התיישבנו ושאלתי מהן 4 המנות המקומיות המובהקות ביותר וביקשתי את ארבעתן הילדים הזמינו את הרגיל, אורון אורז לבן ואלון ציזבורגר עם ציפס (איך לא). קיבלנו את ארבעת המנות, איך לומר את זה בעדינות, ילדים אל תנסו בבית. אלון היחיד שיצא משם שבע. האוכל הקמבודי רע ומטובל באלימות שזה פשוט פשע לשרימפס, לחזיר, לתרנגולת, ולכלב למרות שהיה כתוב בקר. ובקיצור מאוד מאוד דומה למטבח ההודי, שאני והוא, לא חברים כל כך טובים. החלטנו שאותו רגע אנחנו נצמדים למטבח הצרפתי בקמבודיה. קמבודיה נשלטה ע"י צרפת עד 1953 וההשפעות של המטבח הצרפתי ניכרות מאוד הן בעושר הגבינות ומוצרי החלב והן במסעדות על טהרת המטבח הצרפתי. וכך עשינו.
פרשנו לשינה רצוצים אחרי יום ארוך ומעייף רק כדי להתעורר ב 04:00 כי Tree יחכה לנו בלובי ב 4:45 לסיור זריחה באנגקור וואט.
קמנו ב 04:17 התארגנו בזריזות וירדנו בשעה הנקובה ללובי הנהג של הרכב הצמוד כבר חיכה אבל Tree בושש. אני שונא שמאחרים לי במיוחד כאשר אני עושה מאמצים כדי להגיע בזמן. האיחור הסתכם ה 7 דקות ויצאנו לדרך. רבע שעה נסיעה והגענו למשרד הכרטיסים, ירדנו, הצטלמנו לפאס היומי ואז התעורר וויכוח בין המדריך לקופאי. אורון נולד בשנת 2002 וילד חייב בתשלום אם נולד לפני 2001. וכיוון שאת הדרכונים השארנו בכספת במלון לא היתה לו דרך להוכיח את הגיל האמיתי של אורון. אז הלכו עוד כמה דקות עד ש Tree חתם על תצהיר גיל והתחייב לספק צילום דרכון (פס יומי למקדשים עולה 20$). אחרי שאושרנו עלינו שוב לרכב לנסיעה של עוד רבע שעה וירדנו בכניסה למקדש כחצי שעה לפני הזריחה. התמקמנו בין מאות התיירים וחיכינו לאור שיבוא. והוא בא. זו הזריחה הנורמלית הראשונה בחודש האחרון. כיוון שבחלק הזה של הגלובוס זוהי העונה הגשומה השמיים כל הזמן מכוסים עננים וגשם יורד כשעה ביום. כל הזריחות אליהן התעוררתי בחודש האחרון היו בשחור לבן ללא שמש אבל הבוקר היה נהדר מעט עננים ויופי של מזרח שקוף.
לאט לאט האור עלה וככל שהתבהרה לי הסצנה שיפרתי עמדות עד שהגעתי לנקודה מעט גבוהה מהרחבה הענקית וצופה באלכסון אל המקדש והזריחה שמאחוריו. אומנם המקדש נבנה ממזרח למערב אבל הזריחה בדיוק במזרח רק יום אחד בשנה באמצע ספטמבר אז אנחנו קיבלנו קצת אלכסון. ובכל זאת, זריחה לתפארת.
מעט אחרי שהשמש עלתה שוב שיפרתי עמדה לשלולית ענק שעמדה שם חשופה וסיפקה לי השתקפות נהדרת של המקדש וגשר הגישה אליו.
המשכנו לכיוון מתחם המקדש כשמיטל ראתה קשת. שכחתנו מ Tree ומהמקדש והסתובבנו כדי להצטלם עם הקשת.
המקדש אגנקור וואט (אנגקור = עיר, וואט = מקדש) הוא אתר מורשת עולמית והוא הגדול, המטופח והשמור ביותר מבין עשרות המקדשים שסביב סיאם ריפ. בתחילה נבנה כמקדש הינדו והוקדש לווישנו ע"י Suryavarman השני במאה ה 12. הקיף הקיר החיצוני הוא 3.6 קמ"מ ותאמינו לי הרגשתי כל מטר בהליכה סביב המקדש. המקדש מחולק לשלוש רמות ובשלושה גבהים, החיצוני לאנשים הפשוטים, האמצעי לנזירים ואנשי הדת והמרכזי והגבוה ביותר לאצולה. על הקיר החיצוני מתואר הקרב בין הטוב לרע בין ווישנו לבין השדים שאגב הסיתות מעולם לא הושלם וישננו חלק אחד בו מתואר האיזון העולם בו ויישנו מחזיק בנחש ומצידו האחד השדים מושכים בו ומצידו השני מלאכים מושכים בו ובחלק הזה ניתן לראות בבירור כי הקשקשים של הנחש חסרים בחלק גדול מאורכו של הנחש. אמת הדיוק והפירוט על גילופי הקיר מוכיחים מעל ומעבר לכל ספק ששיעמם להם מאוד במשך 40 השנים בהם בנו את המקדש הזה אבל אין ספק שהמקדש הזה מפאר מאוד את המלך Suryavarman השני שבנה 39 מקדשים במהלך חייו כדי לפאר את שמו.
זה סיפור מסע ולכן לא אלאה אתכם בפרטים על הבודהיזם והינדו שספגנו מהמדריך Tree שבאמת שפע בידע ועד לרמת פרטי הלבוש של הגלגול השישי של בודהה ומדוע הרוע הובס דווקא בגלגול השביעי. את זה אפשר לקרוא בויקי על הינדו ובודהיזם. אנחנו עשינו את דרכנו בתוך המקדש אל הקומה השנייה והשלישית כאשר לשלישית ניתן לעלות בלבוש צנוע ומגיל 12 ומעלה ( כנראה עונש על כניסה חינם לילדים).
אחרי הביקור המוקדם באנגקור וואט חזרנו למלון לארוחת בוקר ומנוחה קצרה שהוכחה כחשובה מאוד לקראת היום שציפה לנו.
כך נראה איזור סיאם ריפ, צפונית לעיר נמצא מתחם המקדשים ושם, עשרות עשרות מקדשים סמוכים. אנחנו ביקרנו בחמש המרכזיים, אנגקור וואט, אנגקור טום ובתוכו באייון, פרהא קאהן, תאה פרום ופרה רופ.
אחרי ארוחת הבוקר ומנוחה קצרה יצאנו בחום המהביל של קמבודיה לתור במקדשים האחרים. 36 מעלות בצל ו 85% לחות זה מה שליווה אותנו במהלך היום עד אחר הצהריים המאוחרים ושקיעת החמה שאז היו רק 29 מעלות ועדיין 85% לחות. אני הזעתי ביום הזה בבאקטים, לא האמנתי שאני מסוגל להזיע ככה.
סיור אנגקור טום ובבאיון משם לפרהא קאהן שני מקדשים אדירים בגודלם שבכל אחד מהם בילינו כשעתיים ומשם דילגנו לארוחת צהריים במסעדה מקומית. הילדים כרגיל אכלו אורז וירקות ואני החלטתי שאני הולך על הסטייק. קיבלתי מספר חתיכות סטייק קטנות באופן מפתיע, מאוחר יותר עלה החשד שאם זה נתח שלם שנראה כמו סטייק אז זו היתה פרה מאוד קטנה כל כך קטנה ורזה שאולי היא הייתה כלב בגלגול הקודם או אולי הנוכחי.
סיימנו את ארוחת הצהריים לצלילי מיסטר, מיסטר וואן דולארר וואן דולארר של ילדוץ קבצניות עיקשות מאוד שניסו למכור לנו מגנטים במחיר מופקע וצעיפים במחיר עוד יותר מופקע אז הדלקתי את המצלמה כדי לתעד ואז הפלא ופלא הן התחילו להתחבא מאוחרי המוצרים ולשיר את שיר ה וואן דולארררר. חשבתי לעצמי קבצן אמיתי לא היה נבוך והן כן נבוכות אבל זה עבר בראש בדיוק לרגע והמשכתי לטייל בכפר שמאחורי המסעדה. שם הבנתי שהצבא של הקבצניות הן פשוט ילדות בעבודה, לא חסר להן כלום אבל ההורים שלהן שולחים אותן לנסות ולסחוט עוד דולר או שניים מתייר שמן.
עלינו לוואן שלנו והמשכנו. עשרים דקות נסיעה והגענו למקדש שלדעתי הכי מעניין והכי יפה, פרה רופ, המקדש חבוי בתוך ג'ונגל והעצים גדלים סביבו ובתוכו עד כדי כך שהם מאימים להפיל את המקדש היפיפה הזה. השורשים והענפים על העצים המפלצתיים בני 200 שנה ויותר עוטפים את קירות המקדש ובוקעים מכל פינה והשילוב בין הצומח לדומם פשוט נפלא.
את השקיעה העברנו בפסגת המקדש תאה פרום, מדרגות ענק ליוו אותנו אל קומת האצולה במקדש שם ישבנו על הקיר המערבי וחיכינו לשקיעה שאכן הגיעה אבל מאחורי מסך גדול של עננים עבים שבישרו את הגשם שליווה אותנו למלון.
למלון הגענו ב 21:00 מריחים כמו קמבודים נראים כמו קמבודים וגמורים מעייפות כמו תאו מים שחרש שדה אורז כל היום. מיהרנו למעלית כי במלון העניבות הסתכלו עלינו קצת עקום ונפלנו לשינה קצרה כי המחר גם מתחיל מוקדם.
את היום השני בסיאם ריפ התחלנו קצת יותר מאוחר ב 0:700 ורוב היום הסתובבנו בין אתרים ממלחמות קמבודיה, מנזרים ומקדשים בסביבת סיאם ריפ. בתי הספר היו סגורים כיוון שהמבנים משמשים לבחירות וחוץ מזה הילדים כבר יצאו לחופשת הקיץ כך שהסיור בבית הספר הציבורי שלנו לא יצא לפועל בעוון תכנון לקוי. ובכל זאת הספקנו לא מעט בחצי היום שעמד לרשותנו. קמבודיה עברה אינסוף טלטלות ומהפכות וכל אחת השאירה צלקות עמוקות במקום ובאנשים. Tree המדריך שלנו אמר בקול רם שהוא מיואש מקמבודיה שלעולם לא יהיה פה טוב תמיד יש למישהו אינטרס והכוחות שפועלים הם כל כך גדולים שלאדם הקטן בקמבודיה אין דרך להתמודד עם זה למשל, עלות הכניסה למתחם המקדשים היא 20$ ובשנה עוברים במקום מליוני מבקרים אבל הכסף אינו מגיע לקמבודיה הוא הולך ישר לכיסה של ממשלת וייטנאם שחכרה את המקום מקמבודיה ל 30 שנה. דבר דומה קורה עם עצי הגומי בצפון רק ששם ממשלת וייטנאם חכרה את השדות ל 90 שנה. את היהלומים והזהב שחוצבים וכורים בקמבודיה מוכרים לסין במחיר שנקבע לפני 25 שנה בחוזה ורק בעוד 25 שנה אפשר יהיה לצאת מהחוזה. ובקיצור, ממשלת קמבודיה ומלך קמבודיה (כן, יש אחד כזה) עשו טעויות כלכליות שעולות למדינה ולאזרח בלא מעט רווחה. ההרגשה מדבריו היתה כאילו קמבודיה היא קולוניה וייטנאמית ושהוא כמו משכילים רבים אחרים היה רוצה להגיע לעצמאות כלכלית ופוליטית לנקות את השלטון מהשחיתות ולהפוך לאומה דמוקרטית אמיתית. סיפרתי לו שגם בישראל אחרי 65 שנים של דמוקרטיה עדיין מנקים את שחיתות השילטונית של אנשי השלטון אשר בעמדות כוח והיה לו קשה להאמין שיש אפשרות שראש ממשלה יחקר ויעמוד למשפט בעוון שוחד או גנבה של כסף מהקופה הציבורית.
מחר בחירות כאן בקמבודיה, נקווה שיהיה להם טוב ועוד יותר נקווה שלא יהיו מהומות אחרי הבחירות כי אנחנו כאן לעוד שבוע והחבר'ה האלה פשוט סוגרים את הגבול, בלי לשאול שאלות.
את שארית היות העברנו בשכשוך בבריכה ומנוחה ומאוחר יותר יצאנו למרכז העיר לארוחת ערב וקצת תרבות מקומית (אל תבנו על יותר מידי)
זהו, עוזבים את סיאם ריפ מחר שטים לבאטמבונג אני כבר מחכה לשייט הזה רק שיהיה מזג אוויר טוב
מיד עם הגיענו למלון נחת בלובי (כנראה שהרימו אליו טלפון מהלובי) אחראי התיירות מטעם החברה שדרכה סגרנו את החלק הזה בטיול, אנגקור-7. האיש דובר אנגלית רהוטה הסביר לנו על היומיים הקרובים שאנחנו עומדים לעבור והפלא ופלא (או אולי בגלל ששילמנו מחיר מופקע) המדריך הצמוד שלנו, שנסגר עבורנו 3 חודשים מראש באופן ספציפי כדי לספק את הידע הנדרש (שאני דרשתי בעוונותיי) ממדריך תיירות הוא לא אחר ממדריך נציגי מדינות שמגיעים לסיאם ריפ, ביניהם אם השר להגנת הסביבה לשעבר, גלעד ארדן שבילה 3 ימים במחיצתו של טריי (Tree), המדריך המהולל שלנו. אחרי פגישת תאום ציפיות עם המנהל והסבר על הימים הקרובים וההבטחה אנחנו בידיים הכי טובות בקמבודיה, נפרדנו לשלום. כנראה שבאמת שילמנו יותר מידי...
עלינו לחדר התאפסנו וקדימה לעיר, היינו רעבים אחרי הדרך הארוכה ומצאנו מסעדה שנראת טוב ומגישה אוכל מקומי. התיישבנו ושאלתי מהן 4 המנות המקומיות המובהקות ביותר וביקשתי את ארבעתן הילדים הזמינו את הרגיל, אורון אורז לבן ואלון ציזבורגר עם ציפס (איך לא). קיבלנו את ארבעת המנות, איך לומר את זה בעדינות, ילדים אל תנסו בבית. אלון היחיד שיצא משם שבע. האוכל הקמבודי רע ומטובל באלימות שזה פשוט פשע לשרימפס, לחזיר, לתרנגולת, ולכלב למרות שהיה כתוב בקר. ובקיצור מאוד מאוד דומה למטבח ההודי, שאני והוא, לא חברים כל כך טובים. החלטנו שאותו רגע אנחנו נצמדים למטבח הצרפתי בקמבודיה. קמבודיה נשלטה ע"י צרפת עד 1953 וההשפעות של המטבח הצרפתי ניכרות מאוד הן בעושר הגבינות ומוצרי החלב והן במסעדות על טהרת המטבח הצרפתי. וכך עשינו.
פרשנו לשינה רצוצים אחרי יום ארוך ומעייף רק כדי להתעורר ב 04:00 כי Tree יחכה לנו בלובי ב 4:45 לסיור זריחה באנגקור וואט.
קמנו ב 04:17 התארגנו בזריזות וירדנו בשעה הנקובה ללובי הנהג של הרכב הצמוד כבר חיכה אבל Tree בושש. אני שונא שמאחרים לי במיוחד כאשר אני עושה מאמצים כדי להגיע בזמן. האיחור הסתכם ה 7 דקות ויצאנו לדרך. רבע שעה נסיעה והגענו למשרד הכרטיסים, ירדנו, הצטלמנו לפאס היומי ואז התעורר וויכוח בין המדריך לקופאי. אורון נולד בשנת 2002 וילד חייב בתשלום אם נולד לפני 2001. וכיוון שאת הדרכונים השארנו בכספת במלון לא היתה לו דרך להוכיח את הגיל האמיתי של אורון. אז הלכו עוד כמה דקות עד ש Tree חתם על תצהיר גיל והתחייב לספק צילום דרכון (פס יומי למקדשים עולה 20$). אחרי שאושרנו עלינו שוב לרכב לנסיעה של עוד רבע שעה וירדנו בכניסה למקדש כחצי שעה לפני הזריחה. התמקמנו בין מאות התיירים וחיכינו לאור שיבוא. והוא בא. זו הזריחה הנורמלית הראשונה בחודש האחרון. כיוון שבחלק הזה של הגלובוס זוהי העונה הגשומה השמיים כל הזמן מכוסים עננים וגשם יורד כשעה ביום. כל הזריחות אליהן התעוררתי בחודש האחרון היו בשחור לבן ללא שמש אבל הבוקר היה נהדר מעט עננים ויופי של מזרח שקוף.
לאט לאט האור עלה וככל שהתבהרה לי הסצנה שיפרתי עמדות עד שהגעתי לנקודה מעט גבוהה מהרחבה הענקית וצופה באלכסון אל המקדש והזריחה שמאחוריו. אומנם המקדש נבנה ממזרח למערב אבל הזריחה בדיוק במזרח רק יום אחד בשנה באמצע ספטמבר אז אנחנו קיבלנו קצת אלכסון. ובכל זאת, זריחה לתפארת.
מעט אחרי שהשמש עלתה שוב שיפרתי עמדה לשלולית ענק שעמדה שם חשופה וסיפקה לי השתקפות נהדרת של המקדש וגשר הגישה אליו.
המשכנו לכיוון מתחם המקדש כשמיטל ראתה קשת. שכחתנו מ Tree ומהמקדש והסתובבנו כדי להצטלם עם הקשת.
המקדש אגנקור וואט (אנגקור = עיר, וואט = מקדש) הוא אתר מורשת עולמית והוא הגדול, המטופח והשמור ביותר מבין עשרות המקדשים שסביב סיאם ריפ. בתחילה נבנה כמקדש הינדו והוקדש לווישנו ע"י Suryavarman השני במאה ה 12. הקיף הקיר החיצוני הוא 3.6 קמ"מ ותאמינו לי הרגשתי כל מטר בהליכה סביב המקדש. המקדש מחולק לשלוש רמות ובשלושה גבהים, החיצוני לאנשים הפשוטים, האמצעי לנזירים ואנשי הדת והמרכזי והגבוה ביותר לאצולה. על הקיר החיצוני מתואר הקרב בין הטוב לרע בין ווישנו לבין השדים שאגב הסיתות מעולם לא הושלם וישננו חלק אחד בו מתואר האיזון העולם בו ויישנו מחזיק בנחש ומצידו האחד השדים מושכים בו ומצידו השני מלאכים מושכים בו ובחלק הזה ניתן לראות בבירור כי הקשקשים של הנחש חסרים בחלק גדול מאורכו של הנחש. אמת הדיוק והפירוט על גילופי הקיר מוכיחים מעל ומעבר לכל ספק ששיעמם להם מאוד במשך 40 השנים בהם בנו את המקדש הזה אבל אין ספק שהמקדש הזה מפאר מאוד את המלך Suryavarman השני שבנה 39 מקדשים במהלך חייו כדי לפאר את שמו.
זה סיפור מסע ולכן לא אלאה אתכם בפרטים על הבודהיזם והינדו שספגנו מהמדריך Tree שבאמת שפע בידע ועד לרמת פרטי הלבוש של הגלגול השישי של בודהה ומדוע הרוע הובס דווקא בגלגול השביעי. את זה אפשר לקרוא בויקי על הינדו ובודהיזם. אנחנו עשינו את דרכנו בתוך המקדש אל הקומה השנייה והשלישית כאשר לשלישית ניתן לעלות בלבוש צנוע ומגיל 12 ומעלה ( כנראה עונש על כניסה חינם לילדים).
אחרי הביקור המוקדם באנגקור וואט חזרנו למלון לארוחת בוקר ומנוחה קצרה שהוכחה כחשובה מאוד לקראת היום שציפה לנו.
כך נראה איזור סיאם ריפ, צפונית לעיר נמצא מתחם המקדשים ושם, עשרות עשרות מקדשים סמוכים. אנחנו ביקרנו בחמש המרכזיים, אנגקור וואט, אנגקור טום ובתוכו באייון, פרהא קאהן, תאה פרום ופרה רופ.
אחרי ארוחת הבוקר ומנוחה קצרה יצאנו בחום המהביל של קמבודיה לתור במקדשים האחרים. 36 מעלות בצל ו 85% לחות זה מה שליווה אותנו במהלך היום עד אחר הצהריים המאוחרים ושקיעת החמה שאז היו רק 29 מעלות ועדיין 85% לחות. אני הזעתי ביום הזה בבאקטים, לא האמנתי שאני מסוגל להזיע ככה.
סיור אנגקור טום ובבאיון משם לפרהא קאהן שני מקדשים אדירים בגודלם שבכל אחד מהם בילינו כשעתיים ומשם דילגנו לארוחת צהריים במסעדה מקומית. הילדים כרגיל אכלו אורז וירקות ואני החלטתי שאני הולך על הסטייק. קיבלתי מספר חתיכות סטייק קטנות באופן מפתיע, מאוחר יותר עלה החשד שאם זה נתח שלם שנראה כמו סטייק אז זו היתה פרה מאוד קטנה כל כך קטנה ורזה שאולי היא הייתה כלב בגלגול הקודם או אולי הנוכחי.
סיימנו את ארוחת הצהריים לצלילי מיסטר, מיסטר וואן דולארר וואן דולארר של ילדוץ קבצניות עיקשות מאוד שניסו למכור לנו מגנטים במחיר מופקע וצעיפים במחיר עוד יותר מופקע אז הדלקתי את המצלמה כדי לתעד ואז הפלא ופלא הן התחילו להתחבא מאוחרי המוצרים ולשיר את שיר ה וואן דולארררר. חשבתי לעצמי קבצן אמיתי לא היה נבוך והן כן נבוכות אבל זה עבר בראש בדיוק לרגע והמשכתי לטייל בכפר שמאחורי המסעדה. שם הבנתי שהצבא של הקבצניות הן פשוט ילדות בעבודה, לא חסר להן כלום אבל ההורים שלהן שולחים אותן לנסות ולסחוט עוד דולר או שניים מתייר שמן.
עלינו לוואן שלנו והמשכנו. עשרים דקות נסיעה והגענו למקדש שלדעתי הכי מעניין והכי יפה, פרה רופ, המקדש חבוי בתוך ג'ונגל והעצים גדלים סביבו ובתוכו עד כדי כך שהם מאימים להפיל את המקדש היפיפה הזה. השורשים והענפים על העצים המפלצתיים בני 200 שנה ויותר עוטפים את קירות המקדש ובוקעים מכל פינה והשילוב בין הצומח לדומם פשוט נפלא.
את השקיעה העברנו בפסגת המקדש תאה פרום, מדרגות ענק ליוו אותנו אל קומת האצולה במקדש שם ישבנו על הקיר המערבי וחיכינו לשקיעה שאכן הגיעה אבל מאחורי מסך גדול של עננים עבים שבישרו את הגשם שליווה אותנו למלון.
למלון הגענו ב 21:00 מריחים כמו קמבודים נראים כמו קמבודים וגמורים מעייפות כמו תאו מים שחרש שדה אורז כל היום. מיהרנו למעלית כי במלון העניבות הסתכלו עלינו קצת עקום ונפלנו לשינה קצרה כי המחר גם מתחיל מוקדם.
את היום השני בסיאם ריפ התחלנו קצת יותר מאוחר ב 0:700 ורוב היום הסתובבנו בין אתרים ממלחמות קמבודיה, מנזרים ומקדשים בסביבת סיאם ריפ. בתי הספר היו סגורים כיוון שהמבנים משמשים לבחירות וחוץ מזה הילדים כבר יצאו לחופשת הקיץ כך שהסיור בבית הספר הציבורי שלנו לא יצא לפועל בעוון תכנון לקוי. ובכל זאת הספקנו לא מעט בחצי היום שעמד לרשותנו. קמבודיה עברה אינסוף טלטלות ומהפכות וכל אחת השאירה צלקות עמוקות במקום ובאנשים. Tree המדריך שלנו אמר בקול רם שהוא מיואש מקמבודיה שלעולם לא יהיה פה טוב תמיד יש למישהו אינטרס והכוחות שפועלים הם כל כך גדולים שלאדם הקטן בקמבודיה אין דרך להתמודד עם זה למשל, עלות הכניסה למתחם המקדשים היא 20$ ובשנה עוברים במקום מליוני מבקרים אבל הכסף אינו מגיע לקמבודיה הוא הולך ישר לכיסה של ממשלת וייטנאם שחכרה את המקום מקמבודיה ל 30 שנה. דבר דומה קורה עם עצי הגומי בצפון רק ששם ממשלת וייטנאם חכרה את השדות ל 90 שנה. את היהלומים והזהב שחוצבים וכורים בקמבודיה מוכרים לסין במחיר שנקבע לפני 25 שנה בחוזה ורק בעוד 25 שנה אפשר יהיה לצאת מהחוזה. ובקיצור, ממשלת קמבודיה ומלך קמבודיה (כן, יש אחד כזה) עשו טעויות כלכליות שעולות למדינה ולאזרח בלא מעט רווחה. ההרגשה מדבריו היתה כאילו קמבודיה היא קולוניה וייטנאמית ושהוא כמו משכילים רבים אחרים היה רוצה להגיע לעצמאות כלכלית ופוליטית לנקות את השלטון מהשחיתות ולהפוך לאומה דמוקרטית אמיתית. סיפרתי לו שגם בישראל אחרי 65 שנים של דמוקרטיה עדיין מנקים את שחיתות השילטונית של אנשי השלטון אשר בעמדות כוח והיה לו קשה להאמין שיש אפשרות שראש ממשלה יחקר ויעמוד למשפט בעוון שוחד או גנבה של כסף מהקופה הציבורית.
מחר בחירות כאן בקמבודיה, נקווה שיהיה להם טוב ועוד יותר נקווה שלא יהיו מהומות אחרי הבחירות כי אנחנו כאן לעוד שבוע והחבר'ה האלה פשוט סוגרים את הגבול, בלי לשאול שאלות.
את שארית היות העברנו בשכשוך בבריכה ומנוחה ומאוחר יותר יצאנו למרכז העיר לארוחת ערב וקצת תרבות מקומית (אל תבנו על יותר מידי)
זהו, עוזבים את סיאם ריפ מחר שטים לבאטמבונג אני כבר מחכה לשייט הזה רק שיהיה מזג אוויר טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה