לפני אלפי שנים היה איש חזק ובריא כמו אל. יום אחד מצא האיש מקל הליכה והרים אותו מהרצפה, מיד הרגיש האיש שהמקל הזה מיוחד ויש בו כוחות אדירים שמחזקים אותו והופכים אותו לבלתי מנוצח, ממש מטה קסמים. האיש חשב שעם מקל כזה יוכל לשלוט בממלכת קמר, הלא היא קמבודיה הקדומה ככללה בשטחה את תאילנד וייטנאם וחלק מסין ובורמה. הלך באיש לפגוש את המלך ובעזרת מטה הקסמים הרג אותו והפך מלך. בימים אלו נהוג היה להשתמש ולהתייעץ במגידי עתידות (רבנים של היום) כדי לדעת מה רצוי לעשות וכך עשה האיש שהפך למלך. מגדת העתידות חזתה לו 6 שנות מלוכה בלבד וכששאל למה, היא פשוט ענתה לו, כי דמך אינו דם אצולה. כמובן שהמלך החדש הורה להרוג את האישה לא לפני שתחווה עינויי גיהנום עוד לפני מותה. כעבור 6 שנים הגיעו לעירו של המלך צאצאיו של המלך הנרצח אשר בדמם זרם דם אצולה ודרשו את הכתר האיש לקח בידו את מטה הקסמים והשליך את לעבר אויביו בני מעמד האצולה אך המטה איבד מכוחו ופספס את משפחת המלוכה ונחת במעבה היער. האיש הובס ע"י משפחת האצולה ואיבד את כתרו. מלך חדש הוכתר ופקודתו הראשונה הייתה מצאו את מטה הקסמים ביער. יצאו מאות מאנשיו ליער כדי למצוא את המטה וחזרו ללא המטה ומאז נקרא המקום, "המקל האבוד" באטמ = מקל, בונג = אבוד.
אבל לפני באטמבונג, הדרך. קמנו ב 05:30 כדי לאכול ארוחת בוקר ב 06:00 ולפגוש את המדריך שלנו (החדש) מיסטר פאו בלובי מיד ארוחת הבוקר. יצאנו מהמלון בסיאם ריפ ב 06:30 כחצי שעה נסיעה אל מזח מאולתר שם עלינו על סירה שהפכה הבית שלנו להיום אחד. הסירה היא סירה פשוטה עם ספסלי עץ מנוע של אוטובוס ציבורי (אמיתי לגמרי) משאבת מים קטנה מזרימים מים מהנהר למנוע לקירור והחלק הכי מגניב זה ההיגוי, הגה של רכב טויוטה (כולל כרית אוויר) מחובר למוט היגוי שממנו שני וואיירים (כבלי ברזל) שרצים לאורך גוף הסירה ומחוברים לפרופלור כך שסיבוב ההגה לימין מסיט את המדחף לשמאל וההפך וכך מנתב הנהג את הסירה במים.
עלינו התמקמנו בספסל השלישי או הרביעי ואז הוא הניע, רעש ממנוע האוטובוס פילח לנו את האוזניים וכך יצאנו לדרך שייט פרטי מסיאם ריפ לבאטמבונג לאורך נהר הסנאקור מרחק של כמעט 200 ק"מ מחכים לנו. אלון שהיה עייף מהיום הקודם והיקיצה המוקדמת תפס פוזה על מיטל הניח את הראש והחל את נימנומו. הנהג שם לב לילד העייף בשעה המוקדמת עזה את ההגה וסירה המשיכה במסלולה ללא נהג. הוא רץ אחורה והתחיל לפשפש בין ארגזי הציוד ושלף ערסל. את הערסל הוא קשר לקורות הסירה ואלון ראה והבין, הנה המיטה שלי לשעות הקרובות. הוא קפץ על הערסל והתערסל לו לשעה קלה. הנהג רץ קדימה להגה ושב לנהוג את הסירה. אורון שלף אוזניות שקנינו בצ'אנג מאי (3$) שם על האוזניים ושקע לעולם של פורטיס. אחרי שכולם תפסו את מקומם אני תפסתי את המצלמה נשכבתי על חרטום הסירה והתחלתי לצלם. היום, מעונן מאוד ונראה כאילו בכל רגע ישטוף אותנו גשם. חצי שעה של שייט בנהר הוביל אותנו לאגם אדיר מימדים ושעה וחצי לקח לנו לחצות אותו ולהגיע אל נהר הסנאקור אשר 10 שעות שייט במעלה הנהר הזה יובילו אותנו אל באטמבונג.
במהלך הדרך הסביר לנו מיסטר פאו (המדריך) על הנהר, הדגה וכמובן האנשים והבתים שלהם. הוא ציין שאנחנו בתחילת העונה הרטובה ולכן פני הנהר מספיק גבוהים כדי לשוט בבטחה ללר שרטונים או אצות שתוקעות את מדחף הסירה שלפני ארבע שנים היתה עונה גשומה במיוחד שהציפה את כל הכפרים והמקדשים סביב הנהר והיחידים שלא נפגעו אלו שוכני הנהר שהבתים שלהם לא בנויים על יסודות אלא צפים על עשרות עצי במבוק שצפים על המים ומציפים את הבית שמעליהם כך שגם אם יש הצפה קשה הבית שלהם תמיד נמצא מעל המים. מעניין שיש להמם מנוע קטן בבית שמשיט אותם ללוקיישן החדש לפי הפרנסה או מחירי הנדל"ן ובזמן הצפה הם מנווטים את עצמם לחוף מבטחים בקלות. לפני ארבע שנים בהצפה הגדולה המים כיסו את צמרות העצים סביב הנהר כלומר, כ 5-6 מטר מים יותר מאשר עונה גשומה רגילה.
קיבלנו הרצאה על הסחר והדייג בנהר ועל החי והצומח סביב הנהר על הצרעות והדבורים על הנמלים שברגע שהן מעבירות ביצים וולדות למקום גבוהה ומפנות את פני הנהר זה אומר שתוך כמה ימים תהיה הצפה. מאוחר יותר אפילו ראינו קן של נמלים עושה כזה טרנספר ומיסטר פאו הצהיר, תוך שלושה ימים המקום הזה יהיה מכוסה מים. עוד הוא הסביר על הציפורים והקינים שלהם, מעניין שיש כאן ציפור שנקראת אוכלת הדבורים שחייה ממש קרוב לכוורות כדי שיהיה קשה לטורפים לגנוב את הביצים אות את הגוזלים הרכים מהקן, לציפורים הללו יש קן לזכר וקן לנקבה, חלק מהאנשים שאני מכיר היה מאמץ את השיטה בקלות רק בלי הדבורים.
ואחר-כך, שקט. כל אחד בפינה שלו נהנה מהטבע ומ-110 דציבל של רעש מנוע.
אחרי מספר שעות של שייט ביקשנו שהמשיט יעצור בגדות הנהר ומיסטר פאו הוציא את ארוחת הפיקניק שלנו. גורמה של פיקניק. חצי שעה ללא רעש מנוע, ציוץ ציפורים ורעש הלעיסות המחריד של מיסטר פאו. אולי עדיף היה אם המנוע היה דולק.
מיד אחרי ארוחת הצהריים נהג הסירה ניווט לכיוון חנות דגים טריים על הנהר כדי לקנות שני צלופחים לארוחת הערב. מיד שאלתי מה עושים עם הצלופחים מיסטר פאו אמר שזה ממש מעדן, שמים על האש עם פרח בננה ומגישים עם רוטב מיוחד וכמובן אורז וזה יוצא, נהדר. הוא הציע שאם אני רוצה אחד אפשר לקנות לבקש ממסעדה מקומית שתכין לנו את הצלופח. אין בעיה, 5$ וצלופח במשקל כשני קילו עלה איתנו לסירה עם מנוע האוטובוס כדי לנסוע למסעדה לארוחת הערב.
עוד שעה של שייט עצרנו לחניה ומנוחה בפגודה השחורה על גדות הנהר. חיפשנו פגודה שחורה ומיסטר פאו הצביע על הפגודה היחידה בסביבה וצבעה היה כחול בהיר נוטה לכחול ערבי מהוה מהשמש. שאלנו, שחורה לא? הוא ענה, כן, היתה פעם שחורה. אחרי ההצפה שיפצו וצבעו בכחול אבל על המפות עדיין זה מופיע כשחור. אגב קיבלנו ח"ח מהמדריך מיסטר פאו שאמר שבדרך כלל תיירים לא שואלים שאלות כאלו חכמות.
רבע שעה של מנוחה מהמיית המנוע וסיור קצר ליד המנזר והמקדש הואילו לכולם חוץ ממני שהחלטתי שאני מצלם ציפור צבעונית בין השיחים ואחד השיחים גרם לי לגירוי מטורף באמה של יד ימין אבל אלכוהול ניקה ופניסטיל הרגיע והכל טוב, כמעט.
אחרי המקדש גילנו חלק חדש ושקט חדש בסירה, הגג. לקחנו את פורטיס רמקול בלוטוט שרכשנו בצ'יאנג מאי (עוד 4$) שמנו על הגג ושכבנו על הגב בכיף נהנים מיום מעונן ללא שמש וללא גשם (בינתיים) הרחק משאון המנוע.
כשהתחלנו להתבשל על הגג חזרנו לצל ויחד עם המנוע תחת קורת גג רועשת אחת המשכנו כשעכשיו נוהגים את הסירה אורון ואלון.
למזלנו, ביום השייט בנהר התקיימו בחירות ארציות בקמבודיה לבחירת ממשלה חדשה בתום 5 שנים של כהונת מפלגת CPP מפלגת אנשי קמבודיה, בעבר המפלגה הקומוניסטית היום המפלגה הקומוניסטית שכלפי חוץ מראה כאילו דמוקרטיה. ביום הזה, כמו אצלנו, כל בתי הספר הציבוריים מושבתים ומשמשים קלפיות בחירה. כל קמבודי שבוחר מסומן בדיו על אצבעו כדי שלא יבחר שוב. מעניין שגם מספר ימים אחרי הדיו הזו לא יורדת מחלק מהאנשים, אז או שזו דיו חזקה מאוד או שהחבר'ה פשוט לא מתקלחים.
המשכנו במעלה הנהר בין שדות אורז ודקלי קוקוס וכמובן כפרים צפים ובתים בודדים של איכרים סביב הנהר ובסה"כ העברנו כ 10 שעות וחצי על הדוגית הקטנה שהביאה אותנו היישר אל שוק הדגים ומפעלי ממרח הדגים הרבים בו.
הירידה מהסרה היתה קשה, הריח הנורא של ריקבון הדגים נכנס ועלה באפינו מיד עם העליה לחוף ולריח המוות הזה אנחנו עוד נחזור, ומבחירה.
אפ אפ אפ על הוואן שהוביל אותנו למלון שלנו. מלון 3 כוכבים בעיירה מנומנמת לחלוטין כאילו מישהו תלש את ירוחם של שנות השישים ושם אותה בקמבודיה, זוהי באטומבונג, 400 אלף תושבים מנומנמים ועוד 600 אלף בכפרים סביבה.
עלינו למלון למקלחת קצרה ומיסטר פאו והטוקטוק חיכו לנו למטה לארוחת הערב. שתי דקות נסיעה ברחובות הריקים של העיר המנומנמת הזו והגענו למסעדה מקומית פשוטה. הזמנו אוכל מקומי שהיה נורא, כרגיל אלון ואורון כרגיל אורז אלון הוסיף עוף לאורז. ואז זה הגיע, הצלופח שלנו. כמו בייגל מגולגל צלוי היטב על האש אבל לא יבש הוגש לשולחת בליווי פרח בננה ואורז. לקחתי חתיכה קטנה בחשש אבל לחשש שלי לה היה שום יסוד, הצלופח היה נהדר! טעמתי את הרוטב המיוחד והחלטתי שאת הטיבול ההודי/קמבודי אני משאיר היום בצד ואוכל אוכל טוב מטבל בפשטות. ביקשתי מהמלצר שום שמן מלח ופלפל. קיבלתי פלפל צ'ילי חריף כמו השריפה בכרמל שום חתוך דק מלח ושמן דגים מסריח כמו שוק הדגים שהיינו בו שעתיים לפני כן. גרסתי את הפלפל עם המלח והשום הוספתי מעט לימון והנה שרוטב המיוחד שלי. אכלתי חצי צלופח והיה נהדר. מיטל הסכימה לטעום ואמרה שזה טוב יותר מהמנה שלה אבל סרבה לאכול הילדים שרק לפני כמה שעות ראו את הצלופח מתפתל ברשת לא הסכימו אפילו להסתכל על הצלופח בצלחת.
פרשנו לשינה לא ארוכה מידיי כי מחר זה מתחיל שוב ומיסטר פאו יחכה לנו בלובי ב 08:30.
אבל לפני באטמבונג, הדרך. קמנו ב 05:30 כדי לאכול ארוחת בוקר ב 06:00 ולפגוש את המדריך שלנו (החדש) מיסטר פאו בלובי מיד ארוחת הבוקר. יצאנו מהמלון בסיאם ריפ ב 06:30 כחצי שעה נסיעה אל מזח מאולתר שם עלינו על סירה שהפכה הבית שלנו להיום אחד. הסירה היא סירה פשוטה עם ספסלי עץ מנוע של אוטובוס ציבורי (אמיתי לגמרי) משאבת מים קטנה מזרימים מים מהנהר למנוע לקירור והחלק הכי מגניב זה ההיגוי, הגה של רכב טויוטה (כולל כרית אוויר) מחובר למוט היגוי שממנו שני וואיירים (כבלי ברזל) שרצים לאורך גוף הסירה ומחוברים לפרופלור כך שסיבוב ההגה לימין מסיט את המדחף לשמאל וההפך וכך מנתב הנהג את הסירה במים.
עלינו התמקמנו בספסל השלישי או הרביעי ואז הוא הניע, רעש ממנוע האוטובוס פילח לנו את האוזניים וכך יצאנו לדרך שייט פרטי מסיאם ריפ לבאטמבונג לאורך נהר הסנאקור מרחק של כמעט 200 ק"מ מחכים לנו. אלון שהיה עייף מהיום הקודם והיקיצה המוקדמת תפס פוזה על מיטל הניח את הראש והחל את נימנומו. הנהג שם לב לילד העייף בשעה המוקדמת עזה את ההגה וסירה המשיכה במסלולה ללא נהג. הוא רץ אחורה והתחיל לפשפש בין ארגזי הציוד ושלף ערסל. את הערסל הוא קשר לקורות הסירה ואלון ראה והבין, הנה המיטה שלי לשעות הקרובות. הוא קפץ על הערסל והתערסל לו לשעה קלה. הנהג רץ קדימה להגה ושב לנהוג את הסירה. אורון שלף אוזניות שקנינו בצ'אנג מאי (3$) שם על האוזניים ושקע לעולם של פורטיס. אחרי שכולם תפסו את מקומם אני תפסתי את המצלמה נשכבתי על חרטום הסירה והתחלתי לצלם. היום, מעונן מאוד ונראה כאילו בכל רגע ישטוף אותנו גשם. חצי שעה של שייט בנהר הוביל אותנו לאגם אדיר מימדים ושעה וחצי לקח לנו לחצות אותו ולהגיע אל נהר הסנאקור אשר 10 שעות שייט במעלה הנהר הזה יובילו אותנו אל באטמבונג.
במהלך הדרך הסביר לנו מיסטר פאו (המדריך) על הנהר, הדגה וכמובן האנשים והבתים שלהם. הוא ציין שאנחנו בתחילת העונה הרטובה ולכן פני הנהר מספיק גבוהים כדי לשוט בבטחה ללר שרטונים או אצות שתוקעות את מדחף הסירה שלפני ארבע שנים היתה עונה גשומה במיוחד שהציפה את כל הכפרים והמקדשים סביב הנהר והיחידים שלא נפגעו אלו שוכני הנהר שהבתים שלהם לא בנויים על יסודות אלא צפים על עשרות עצי במבוק שצפים על המים ומציפים את הבית שמעליהם כך שגם אם יש הצפה קשה הבית שלהם תמיד נמצא מעל המים. מעניין שיש להמם מנוע קטן בבית שמשיט אותם ללוקיישן החדש לפי הפרנסה או מחירי הנדל"ן ובזמן הצפה הם מנווטים את עצמם לחוף מבטחים בקלות. לפני ארבע שנים בהצפה הגדולה המים כיסו את צמרות העצים סביב הנהר כלומר, כ 5-6 מטר מים יותר מאשר עונה גשומה רגילה.
קיבלנו הרצאה על הסחר והדייג בנהר ועל החי והצומח סביב הנהר על הצרעות והדבורים על הנמלים שברגע שהן מעבירות ביצים וולדות למקום גבוהה ומפנות את פני הנהר זה אומר שתוך כמה ימים תהיה הצפה. מאוחר יותר אפילו ראינו קן של נמלים עושה כזה טרנספר ומיסטר פאו הצהיר, תוך שלושה ימים המקום הזה יהיה מכוסה מים. עוד הוא הסביר על הציפורים והקינים שלהם, מעניין שיש כאן ציפור שנקראת אוכלת הדבורים שחייה ממש קרוב לכוורות כדי שיהיה קשה לטורפים לגנוב את הביצים אות את הגוזלים הרכים מהקן, לציפורים הללו יש קן לזכר וקן לנקבה, חלק מהאנשים שאני מכיר היה מאמץ את השיטה בקלות רק בלי הדבורים.
ואחר-כך, שקט. כל אחד בפינה שלו נהנה מהטבע ומ-110 דציבל של רעש מנוע.
אחרי מספר שעות של שייט ביקשנו שהמשיט יעצור בגדות הנהר ומיסטר פאו הוציא את ארוחת הפיקניק שלנו. גורמה של פיקניק. חצי שעה ללא רעש מנוע, ציוץ ציפורים ורעש הלעיסות המחריד של מיסטר פאו. אולי עדיף היה אם המנוע היה דולק.
מיד אחרי ארוחת הצהריים נהג הסירה ניווט לכיוון חנות דגים טריים על הנהר כדי לקנות שני צלופחים לארוחת הערב. מיד שאלתי מה עושים עם הצלופחים מיסטר פאו אמר שזה ממש מעדן, שמים על האש עם פרח בננה ומגישים עם רוטב מיוחד וכמובן אורז וזה יוצא, נהדר. הוא הציע שאם אני רוצה אחד אפשר לקנות לבקש ממסעדה מקומית שתכין לנו את הצלופח. אין בעיה, 5$ וצלופח במשקל כשני קילו עלה איתנו לסירה עם מנוע האוטובוס כדי לנסוע למסעדה לארוחת הערב.
עוד שעה של שייט עצרנו לחניה ומנוחה בפגודה השחורה על גדות הנהר. חיפשנו פגודה שחורה ומיסטר פאו הצביע על הפגודה היחידה בסביבה וצבעה היה כחול בהיר נוטה לכחול ערבי מהוה מהשמש. שאלנו, שחורה לא? הוא ענה, כן, היתה פעם שחורה. אחרי ההצפה שיפצו וצבעו בכחול אבל על המפות עדיין זה מופיע כשחור. אגב קיבלנו ח"ח מהמדריך מיסטר פאו שאמר שבדרך כלל תיירים לא שואלים שאלות כאלו חכמות.
רבע שעה של מנוחה מהמיית המנוע וסיור קצר ליד המנזר והמקדש הואילו לכולם חוץ ממני שהחלטתי שאני מצלם ציפור צבעונית בין השיחים ואחד השיחים גרם לי לגירוי מטורף באמה של יד ימין אבל אלכוהול ניקה ופניסטיל הרגיע והכל טוב, כמעט.
אחרי המקדש גילנו חלק חדש ושקט חדש בסירה, הגג. לקחנו את פורטיס רמקול בלוטוט שרכשנו בצ'יאנג מאי (עוד 4$) שמנו על הגג ושכבנו על הגב בכיף נהנים מיום מעונן ללא שמש וללא גשם (בינתיים) הרחק משאון המנוע.
כשהתחלנו להתבשל על הגג חזרנו לצל ויחד עם המנוע תחת קורת גג רועשת אחת המשכנו כשעכשיו נוהגים את הסירה אורון ואלון.
למזלנו, ביום השייט בנהר התקיימו בחירות ארציות בקמבודיה לבחירת ממשלה חדשה בתום 5 שנים של כהונת מפלגת CPP מפלגת אנשי קמבודיה, בעבר המפלגה הקומוניסטית היום המפלגה הקומוניסטית שכלפי חוץ מראה כאילו דמוקרטיה. ביום הזה, כמו אצלנו, כל בתי הספר הציבוריים מושבתים ומשמשים קלפיות בחירה. כל קמבודי שבוחר מסומן בדיו על אצבעו כדי שלא יבחר שוב. מעניין שגם מספר ימים אחרי הדיו הזו לא יורדת מחלק מהאנשים, אז או שזו דיו חזקה מאוד או שהחבר'ה פשוט לא מתקלחים.
המשכנו במעלה הנהר בין שדות אורז ודקלי קוקוס וכמובן כפרים צפים ובתים בודדים של איכרים סביב הנהר ובסה"כ העברנו כ 10 שעות וחצי על הדוגית הקטנה שהביאה אותנו היישר אל שוק הדגים ומפעלי ממרח הדגים הרבים בו.
הירידה מהסרה היתה קשה, הריח הנורא של ריקבון הדגים נכנס ועלה באפינו מיד עם העליה לחוף ולריח המוות הזה אנחנו עוד נחזור, ומבחירה.
אפ אפ אפ על הוואן שהוביל אותנו למלון שלנו. מלון 3 כוכבים בעיירה מנומנמת לחלוטין כאילו מישהו תלש את ירוחם של שנות השישים ושם אותה בקמבודיה, זוהי באטומבונג, 400 אלף תושבים מנומנמים ועוד 600 אלף בכפרים סביבה.
עלינו למלון למקלחת קצרה ומיסטר פאו והטוקטוק חיכו לנו למטה לארוחת הערב. שתי דקות נסיעה ברחובות הריקים של העיר המנומנמת הזו והגענו למסעדה מקומית פשוטה. הזמנו אוכל מקומי שהיה נורא, כרגיל אלון ואורון כרגיל אורז אלון הוסיף עוף לאורז. ואז זה הגיע, הצלופח שלנו. כמו בייגל מגולגל צלוי היטב על האש אבל לא יבש הוגש לשולחת בליווי פרח בננה ואורז. לקחתי חתיכה קטנה בחשש אבל לחשש שלי לה היה שום יסוד, הצלופח היה נהדר! טעמתי את הרוטב המיוחד והחלטתי שאת הטיבול ההודי/קמבודי אני משאיר היום בצד ואוכל אוכל טוב מטבל בפשטות. ביקשתי מהמלצר שום שמן מלח ופלפל. קיבלתי פלפל צ'ילי חריף כמו השריפה בכרמל שום חתוך דק מלח ושמן דגים מסריח כמו שוק הדגים שהיינו בו שעתיים לפני כן. גרסתי את הפלפל עם המלח והשום הוספתי מעט לימון והנה שרוטב המיוחד שלי. אכלתי חצי צלופח והיה נהדר. מיטל הסכימה לטעום ואמרה שזה טוב יותר מהמנה שלה אבל סרבה לאכול הילדים שרק לפני כמה שעות ראו את הצלופח מתפתל ברשת לא הסכימו אפילו להסתכל על הצלופח בצלחת.
פרשנו לשינה לא ארוכה מידיי כי מחר זה מתחיל שוב ומיסטר פאו יחכה לנו בלובי ב 08:30.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה