אתחיל עם אזהרה, לפני שעזבנו את צ'יאנג מאי ביקרנו בשתי סוכנויות תיירות של ישראלים בצ'יאנג מאי. המטרה הייתה להבין לקראת מה אנחנו עומדים בנסיעה לפאי ואולי להזמין חלק מהטיולים היומיים מראש כדי לחסוך זמן.
הסוכנות הראשונה שוכנת בסמוך לבית חבד, 669 ומנוהלת ע"י בחור נוראי, גס רוח, וחסר מידות ושמו ישראל. הוא ביקר אותנו שאנחנו לא מבינים כלום ולא ראינו כלום ולא נראה כלום ושפך עלנו את כל התיסכולים שלו בגלל שבלי כוונה סיפרנו לו שרכשנו טיולים "מהמרכז למטייל תאילנד" כשסיים עם המרמרת אמר לנו שבחרנו מלון נורא רחוק מהעיר, שהילדים ישתעממו ושאורך השהות שלנו בפאי מוגזמת ושצריך שם יום וחצי מקסימום. מיותר לציין, האיש לא מבין כלום ושום דבר!
הסוכנות השנייה, טופר השוכנת בסמוך לשוק הלילה בצ'יאנג מאי, שם יושב אסף בעל הסוכנות שסיפר לנו שפאי שטוחה לחלוטין ואין מה לעשות שם, בטוח שלא רפטינג. מיותר לציין גם האיש הזה למרות נועם הליכותיו, מתק שפתיו וחלקלקות לשונו, לא שולט בחומר ומוכר לכולם את המסלול השחוק, שהוא מכיר.
עזבו אזהרות, לעסק.
עזבנו את צי'אנג מאי ושכרנו וואן עם נהג שייקח אותנו לצפונה לפאי. הזהירו אותנו מהדרך הקשה המפותלת והעקלקלה אבל רק כאשר חווים את הדרך מבינים שעל ההסעה הזו עולים עם דלי. כדי להבהיר, מכירים את הירידות של סדום? אז דיי דומה אבל בערך 3 שעות כאלו או למי שנהג באירופה ועבר מעבר הרים אחד או יותר, אז כמה עשרות כאלו בכביש שדומה לשביל עזים עקלקל ומלא בורות. קיצור, כיף!
* תודה לגוגל על שרותי המיפוי
הנהג הביא אותנו למלון שהזמנו מראש דרך אתר Booking התאילנדי. הגענו לכפר קטן, כ 4 ק"מ מהעיר פאי שגם היא עיר של 3 רחובות וחצי. התפתלנו ברחובות הכפר עד שחצינו אותו ובצידו השני הופיעו שדות אורז עד האופק ובתוך כל אלו, מלון סוויטות מפנקות. הנחנו את המזוודות ותוך דקה כבר הייתי עמוק עד הברכיים בבוץ עסוק בשתילת אורז בשדות יחד עם המקומיים. ענק!
מאוחר יותר לקחנו הסעה מהמלון לעיר. מהרגע הראשון, מהמבט הראשון במדרחוב הפשוט והקטנטן התאהבנו בעיירה הקטנה הזו. הסוחרים פחות מעיקים, המסעדות אותנטיות ולא מלכודות תיירים שצריך לבחור בקפידה והכי חשוב, בפעם הראשונה בתאילנד ישבנו בפאב מקומי. הפאבים לא מצועצעים עם אורות ניאון ונצנצים והכי חשוב בכניסה לא יושבות זונות במיני על כיסאות גבוהים ומזמינות אותך פנימה. פאב, פשוט.
את הערב התחלנו במסעדה מקומית פשוטה, שמשיה ווק וכמה שולחנות הזמנו כמה מנות וישבנו לאכול. אלון התעקש שהאוכל לא טעים וסרב לאכול, אורון לא אוכל כלום חוץ מאורז לבן, מיטל אכלה פתאי עם עוף ואני ניסיתי כמעט כל מנה בתפריט (5 שקלים למנה אז יאללה תביאי ננסה) את הלילה ואת כל היום שלמחרת העברתי עם כאבי בטן איומים ואת שאר התיאורים אני אחסוך מכם, עונג צרוף.
אחרי האוכל שכרנו קטנוע שישמש אותנו ביום שלמחרת כדי להגיע לחלק מהנקודות המעניינות סביב פאי. תכננו שאני פשוט ארכוב פעמיים לכל נקודה כדי להקפיץ את מיטל עם אלון ואחר"כ אחזור ואאסוף את אורון. את התוצאה ניתן לראות בבירור בסרטון.
עם הקטנוע קפצנו למשרד תיירות מקומי וביקשנו פרטים על ראפטינג ועל שאר הטילים היומיים שמציעים במקום. רכשנו טיול ראפטינג פרטי, שכולל 3 משיטים, כדי לא נתאמץ ח"ח, הסעה וכמובן ארוחת צהריים. וטיול למערת העטלפים יום אחרי הראפטינג.
בבוקר קמנו אכלנו ארוחת בוקר (אני עדיין סובל מהבטן אז צמתי ארוחת בוקר) ורכבנו אל כפר סיני בפאתי פאי ומשם המשכנו למפל (נאם-טו בתאית, מים נופלים). היה יום בקטנה נחמד איטי ומהנה.
מחר, ראפטינג של 45 ק"מ במים לבנים. 6 שעות של סירה, נהר, אנחנו ו 3 משטים.
הסוכנות הראשונה שוכנת בסמוך לבית חבד, 669 ומנוהלת ע"י בחור נוראי, גס רוח, וחסר מידות ושמו ישראל. הוא ביקר אותנו שאנחנו לא מבינים כלום ולא ראינו כלום ולא נראה כלום ושפך עלנו את כל התיסכולים שלו בגלל שבלי כוונה סיפרנו לו שרכשנו טיולים "מהמרכז למטייל תאילנד" כשסיים עם המרמרת אמר לנו שבחרנו מלון נורא רחוק מהעיר, שהילדים ישתעממו ושאורך השהות שלנו בפאי מוגזמת ושצריך שם יום וחצי מקסימום. מיותר לציין, האיש לא מבין כלום ושום דבר!
הסוכנות השנייה, טופר השוכנת בסמוך לשוק הלילה בצ'יאנג מאי, שם יושב אסף בעל הסוכנות שסיפר לנו שפאי שטוחה לחלוטין ואין מה לעשות שם, בטוח שלא רפטינג. מיותר לציין גם האיש הזה למרות נועם הליכותיו, מתק שפתיו וחלקלקות לשונו, לא שולט בחומר ומוכר לכולם את המסלול השחוק, שהוא מכיר.
עזבו אזהרות, לעסק.
עזבנו את צי'אנג מאי ושכרנו וואן עם נהג שייקח אותנו לצפונה לפאי. הזהירו אותנו מהדרך הקשה המפותלת והעקלקלה אבל רק כאשר חווים את הדרך מבינים שעל ההסעה הזו עולים עם דלי. כדי להבהיר, מכירים את הירידות של סדום? אז דיי דומה אבל בערך 3 שעות כאלו או למי שנהג באירופה ועבר מעבר הרים אחד או יותר, אז כמה עשרות כאלו בכביש שדומה לשביל עזים עקלקל ומלא בורות. קיצור, כיף!
הנהג הביא אותנו למלון שהזמנו מראש דרך אתר Booking התאילנדי. הגענו לכפר קטן, כ 4 ק"מ מהעיר פאי שגם היא עיר של 3 רחובות וחצי. התפתלנו ברחובות הכפר עד שחצינו אותו ובצידו השני הופיעו שדות אורז עד האופק ובתוך כל אלו, מלון סוויטות מפנקות. הנחנו את המזוודות ותוך דקה כבר הייתי עמוק עד הברכיים בבוץ עסוק בשתילת אורז בשדות יחד עם המקומיים. ענק!
מאוחר יותר לקחנו הסעה מהמלון לעיר. מהרגע הראשון, מהמבט הראשון במדרחוב הפשוט והקטנטן התאהבנו בעיירה הקטנה הזו. הסוחרים פחות מעיקים, המסעדות אותנטיות ולא מלכודות תיירים שצריך לבחור בקפידה והכי חשוב, בפעם הראשונה בתאילנד ישבנו בפאב מקומי. הפאבים לא מצועצעים עם אורות ניאון ונצנצים והכי חשוב בכניסה לא יושבות זונות במיני על כיסאות גבוהים ומזמינות אותך פנימה. פאב, פשוט.
את הערב התחלנו במסעדה מקומית פשוטה, שמשיה ווק וכמה שולחנות הזמנו כמה מנות וישבנו לאכול. אלון התעקש שהאוכל לא טעים וסרב לאכול, אורון לא אוכל כלום חוץ מאורז לבן, מיטל אכלה פתאי עם עוף ואני ניסיתי כמעט כל מנה בתפריט (5 שקלים למנה אז יאללה תביאי ננסה) את הלילה ואת כל היום שלמחרת העברתי עם כאבי בטן איומים ואת שאר התיאורים אני אחסוך מכם, עונג צרוף.
אחרי האוכל שכרנו קטנוע שישמש אותנו ביום שלמחרת כדי להגיע לחלק מהנקודות המעניינות סביב פאי. תכננו שאני פשוט ארכוב פעמיים לכל נקודה כדי להקפיץ את מיטל עם אלון ואחר"כ אחזור ואאסוף את אורון. את התוצאה ניתן לראות בבירור בסרטון.
עם הקטנוע קפצנו למשרד תיירות מקומי וביקשנו פרטים על ראפטינג ועל שאר הטילים היומיים שמציעים במקום. רכשנו טיול ראפטינג פרטי, שכולל 3 משיטים, כדי לא נתאמץ ח"ח, הסעה וכמובן ארוחת צהריים. וטיול למערת העטלפים יום אחרי הראפטינג.
בבוקר קמנו אכלנו ארוחת בוקר (אני עדיין סובל מהבטן אז צמתי ארוחת בוקר) ורכבנו אל כפר סיני בפאתי פאי ומשם המשכנו למפל (נאם-טו בתאית, מים נופלים). היה יום בקטנה נחמד איטי ומהנה.
מחר, ראפטינג של 45 ק"מ במים לבנים. 6 שעות של סירה, נהר, אנחנו ו 3 משטים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה