בפוסט הקודם השארתי אתכם קצת במתח. אבל לא באמת, אלו שהיו באמת במתח מעורב בחרדה התקשרו אלו שהיו סתם סקרנים סימסו. אז אני אשאיר אתכם עוד טיפה במתח ואתחיל במסע הארוך מפאי היפה שבצפון אן קאו יאי שבמחוז פאק צ'ונג שבמרכז תאילנד.
בגלל שאורון שבר את השן לא הצלחנו למצוא מזור בעיירה הקטנטונת פאי במהלך הערב והלילה של של יום שישי, הקדמנו את היציאה שלנו מפאי בשעתיים כדי לעבור בבית החולים בצ'יאנג מאי (שכבר ביקרנו בו פעם אחת הטיול) ולספק טיפול ראשוני לשן הדואבת. קמנו ממש מוקדם ביחס למשפחה נופשת יחד איתנו קם באופן מיוחד גם חלק מצוות המלון כדי לספק לנו את ארוחת הבוקר. הם לא היו חייבים לעשות את זה אבל באמת ראינו טונות של רצון טוב מכל הצוות במלון רק כדי הדברים יסתדרו לנו כמו שצריך. אז ארוחת בוקר ויאללה על הוואן של המלון לכיוון צ'יאנג מאי. כמו בהלוך, הדרך מפותלת ועקלקלה ונמתחת לאורך 3 שעות מלאות. הגענו לבית החולים בצ'יאנג מאי בשעה 10:45 קיבלה אותנו מארחת בכניסה שליוותה אותנו לרישום ומשם למחלקה הדנטאלית. שם פתחו יומנים הרימו גבות חישבו חישובים וקבעו לנו תור ל 17:00. הסברתי בנימוס שאנחנו צריכים להיות בשדה התעופה ב 13:00 כי הטיסה שלנו לבנגקוק יוצאת ומשם מחכה לנו נהג שלוקח אותנו לקאו יאי. שוב פתחו יומנים שוב חישבו חישובים ואמרו שהרופאה צרכה להחליט. לקחו לאורון מדדים (לחץ דם, סטוראציה, ומשקל וגובה) ונכנסנו לצלם את השן או לפחות את חלקה. הרופאה ראתה את הצילום וביקשה מאיתנו להכנס מיד אחרי המטופל הבא. וכך היה, נכנסנו השן השבורה הושלמה בהצלחה מרובה ואורון יצא קצת פחות דואג אחרי חצי שעה בחדר הרופאה.
כל התענוג, 44.09 דולרים אמריקאים, אני בספק אם היינו משלמים סכום דומה בארץ.
* תודה לגוגל על שירותי המיפוי
סיימנו את אפיזודת בית החולים, הלאה לשדה התעופה. חטפנו משהו בדרך לשער היציאה ועלינו לטיסה שהביאה אותנו כעבור שעה לבנקגוג. ביציאה חיכה לנו הנהג שלקח אותנו למלון בקאו יאי. הדרך מבנגקוק לקאו יאי לוקחת כשעתיים בלי פקקים אבל בגלל חג מקומי כל הכבישים היום עמוסים שפשוט כלום לא זז. לקח לנו 4 שעות להגיע למלון ובסך הכל 14 שעות מהרגע שיצאנו מהחדר בפאי ועד שנכנסנו לחדר בקאו יאי. הגענו עייפים אך רצוצים. ארוחת ערב במלון שגם זה לא ממש הסתדר, הדג היה חצי מבושל האורז לא הגיע לא הבינו מה זה דיאט קולה אז הביאו קולה והכי גרוע, בכלל החג המלון היה מלא בתאילנדים חצי שתויים ששרים בקריוקי בלובי הפתוח של המלון, איזה רעש (אמא, זדאע) פרשנו לשינה וכשהילדים נרדמו בקומה העליונה הרשתי לעצמי להדליק אור קטן ולקרוא על שמורת הטבע בספר שהבאנו איתנו ואז זה קרה, עכביש שחור בגודל 7X7 ס"מ שעיר כאילו מעולם לא עשה שחי גבות שפם טיפס לו על הקיר של החדר מול המיטה שלי. התלבטתי מה לעשות, להרוג ולהסתכן בזה שהוא יברח ואני לא אשן כל הלילה ובטח יעיר את כולם מההיסטריה או אולי ללוות אותו החוצה ולהסתכן שאולי יברח אולי ינשך או אולי להוציא מצלמה להרכיב עדשת מקרו ותפוס כמה פריימים אז החלטתי לתת למומחים לטפל במפגע, התקשרתי לקבלה ששלחו מיד את איש הביטחון שהסתער על העכביש בידיים חשופות ורצח אותו בדם קר. כמובן שהוא דאג להראות לי את הגופה כדי אהיה בטוח שהעכביש לא בחדר יותר. הלכתי לישון. בבוקר הוא הראה לי את העכביש הזה על פלקט גדול של מה עקץ אותך ומה יקרה לך. העכביש שלי עוקץ, זה מתנפח ומגרד ועובר תוך שלושה ימים אם אתה לא אלרגי לארס שלו שאז זה עלול להסתיים קצת פחות טוב, לא בדקתי.
את היום העברנו בעיקר בהתרגעות ורביצה. במלון יש מתקן מיני גולף מושקע אז שיחקנו כולנו יחד משחק אחד לילדים זה לא הספיק אז הם שיחקו עוד אחד בזמן שאני ומיטל יושבים תחת עץ קוקוס שותים קולה קפואה ומתפללים שלא יפול עלינו אגוז אחר כך הילדים השאילו אופניים בקבלה במלון והסתובבו במלון וכמובן, איך אפשר בלי 4 שעות בבריכה, בירה קרה אבטיח טוב אננס מתוק ושאר פינוקים טרופיים. אתר המלון, http://www.lilawalai.com/
*** בקרוב יעלה כאן סרטון של הילדים רוכבים על האופניים במלון, תמונות של המיני גולף ואולי שתמנה שלי בבקיני טופלס. חיבור האינטרנט זוחל ואני עוד משלים סרטונים מפאי שטרם עלו.
לקראת ערב החלטנו שאנחנו רוצים לצאת לעיר, פאק צ'ונג לסיבוב התרשמות ארוחה טובה ואולי כדי לסגור טיולים לשמורת הטבע. ניגשנו לקבלה ואז בפעם הראשונה הבנו עד הסוף איפה אנחנו נמצאים. שמורת הטבע קאו יאי מפורסמת מאוד בקרב צלמי טבע צפרים וסתם חולי נפש שמוכנים לסבול עלוקות ימצצו אותם בדרך של 4 שעות בג'ונגל כדי לראות מפל אבל תיירות אמיתית, אין פה כלומר אין פה מוניות אמיתיות אין טוקטוקים אין מסז' אין 7-11 בעצם יש אחד בעיר אין כלום. איך יוצאים לעיר, בעלת המלון הקפיצה אותנו ברכבה הפרטי תמורת 300 בהאט לנסיעה של 20 דקות, להערכתי 15-20 ק"מ. הגענו לעיר הסתובבנו בשוק הלילה נישנשנו את מה שהמקומיים אוכלים וחיפשנו סוכנות להשכרת רכב או אולי השכרת אופנועים או סתם לשכת תיירות או סוכנות שממנה ניתן להזמין טיולים לשמורה. אין, אין ואין! כלום! נאדה! גורנישט! VOID ולא סתם VOID אלא אחד עם * (כוכבית). מה עושים? לרגע השמורה נראתה לנו רחוקה שנות אור והזמנו נהג שיקח אותנו חזרה למלון כדני להתייעץ עם אנשי המלון איך להתקדם. הנהג הגיע ברכב פרטי כמובן ואני התחלתי לתחקר אותו על השמורה ועל הטיולים. הוא הציע להקפיץ אותנו לסוכנות תיירות בדרך למלון שם נוכל לשאול את הכל. הגענו לסוכנות והפלא ופלא, שני הטיולים שקראתי עליהם ושתכננו לעשות מראש הם הטיולים של הסוכנות הזו, http://www.khaoyaigardenlodgekm7.com/ מהר מאוד סגרתי את שני הטיולים בהנחה משמעותית כי בכל זאת אנחנו לוקחים שני טיולים....
והנה, מהמקום של כמעט יאוש מחר ב 15:00 אוספים אותנו מהמלון למערת העטלפים כדי לראות את נחיל העטלפים יוצאים מהמערה עם השקיעה ומחרתיים, טראק עלוקות בג'ונגל כדי לראות מפל. אני רק מקווה שכל המנגו שייק והבננה לוטי לא הפכו אותנו ליותר מידיי בטטות כדי ללכת 4 שעות. אגב, המפל של מחרתיים זהו המפל המפורסם מהסרט "החוף" (דיקפריו) נקווה שיהיה שווה.
זהו, אני מקווה שמחר כבר אשלים את החוסרים של הסרטונים מפאי ואוכל לעדכן עם תמונות וסרטונים של נחילי עטלפים יוצאים מהמערה המפורסמת בקאו יאי.
בגלל שאורון שבר את השן לא הצלחנו למצוא מזור בעיירה הקטנטונת פאי במהלך הערב והלילה של של יום שישי, הקדמנו את היציאה שלנו מפאי בשעתיים כדי לעבור בבית החולים בצ'יאנג מאי (שכבר ביקרנו בו פעם אחת הטיול) ולספק טיפול ראשוני לשן הדואבת. קמנו ממש מוקדם ביחס למשפחה נופשת יחד איתנו קם באופן מיוחד גם חלק מצוות המלון כדי לספק לנו את ארוחת הבוקר. הם לא היו חייבים לעשות את זה אבל באמת ראינו טונות של רצון טוב מכל הצוות במלון רק כדי הדברים יסתדרו לנו כמו שצריך. אז ארוחת בוקר ויאללה על הוואן של המלון לכיוון צ'יאנג מאי. כמו בהלוך, הדרך מפותלת ועקלקלה ונמתחת לאורך 3 שעות מלאות. הגענו לבית החולים בצ'יאנג מאי בשעה 10:45 קיבלה אותנו מארחת בכניסה שליוותה אותנו לרישום ומשם למחלקה הדנטאלית. שם פתחו יומנים הרימו גבות חישבו חישובים וקבעו לנו תור ל 17:00. הסברתי בנימוס שאנחנו צריכים להיות בשדה התעופה ב 13:00 כי הטיסה שלנו לבנגקוק יוצאת ומשם מחכה לנו נהג שלוקח אותנו לקאו יאי. שוב פתחו יומנים שוב חישבו חישובים ואמרו שהרופאה צרכה להחליט. לקחו לאורון מדדים (לחץ דם, סטוראציה, ומשקל וגובה) ונכנסנו לצלם את השן או לפחות את חלקה. הרופאה ראתה את הצילום וביקשה מאיתנו להכנס מיד אחרי המטופל הבא. וכך היה, נכנסנו השן השבורה הושלמה בהצלחה מרובה ואורון יצא קצת פחות דואג אחרי חצי שעה בחדר הרופאה.
כל התענוג, 44.09 דולרים אמריקאים, אני בספק אם היינו משלמים סכום דומה בארץ.
* תודה לגוגל על שירותי המיפוי
סיימנו את אפיזודת בית החולים, הלאה לשדה התעופה. חטפנו משהו בדרך לשער היציאה ועלינו לטיסה שהביאה אותנו כעבור שעה לבנקגוג. ביציאה חיכה לנו הנהג שלקח אותנו למלון בקאו יאי. הדרך מבנגקוק לקאו יאי לוקחת כשעתיים בלי פקקים אבל בגלל חג מקומי כל הכבישים היום עמוסים שפשוט כלום לא זז. לקח לנו 4 שעות להגיע למלון ובסך הכל 14 שעות מהרגע שיצאנו מהחדר בפאי ועד שנכנסנו לחדר בקאו יאי. הגענו עייפים אך רצוצים. ארוחת ערב במלון שגם זה לא ממש הסתדר, הדג היה חצי מבושל האורז לא הגיע לא הבינו מה זה דיאט קולה אז הביאו קולה והכי גרוע, בכלל החג המלון היה מלא בתאילנדים חצי שתויים ששרים בקריוקי בלובי הפתוח של המלון, איזה רעש (אמא, זדאע) פרשנו לשינה וכשהילדים נרדמו בקומה העליונה הרשתי לעצמי להדליק אור קטן ולקרוא על שמורת הטבע בספר שהבאנו איתנו ואז זה קרה, עכביש שחור בגודל 7X7 ס"מ שעיר כאילו מעולם לא עשה שחי גבות שפם טיפס לו על הקיר של החדר מול המיטה שלי. התלבטתי מה לעשות, להרוג ולהסתכן בזה שהוא יברח ואני לא אשן כל הלילה ובטח יעיר את כולם מההיסטריה או אולי ללוות אותו החוצה ולהסתכן שאולי יברח אולי ינשך או אולי להוציא מצלמה להרכיב עדשת מקרו ותפוס כמה פריימים אז החלטתי לתת למומחים לטפל במפגע, התקשרתי לקבלה ששלחו מיד את איש הביטחון שהסתער על העכביש בידיים חשופות ורצח אותו בדם קר. כמובן שהוא דאג להראות לי את הגופה כדי אהיה בטוח שהעכביש לא בחדר יותר. הלכתי לישון. בבוקר הוא הראה לי את העכביש הזה על פלקט גדול של מה עקץ אותך ומה יקרה לך. העכביש שלי עוקץ, זה מתנפח ומגרד ועובר תוך שלושה ימים אם אתה לא אלרגי לארס שלו שאז זה עלול להסתיים קצת פחות טוב, לא בדקתי.
את היום העברנו בעיקר בהתרגעות ורביצה. במלון יש מתקן מיני גולף מושקע אז שיחקנו כולנו יחד משחק אחד לילדים זה לא הספיק אז הם שיחקו עוד אחד בזמן שאני ומיטל יושבים תחת עץ קוקוס שותים קולה קפואה ומתפללים שלא יפול עלינו אגוז אחר כך הילדים השאילו אופניים בקבלה במלון והסתובבו במלון וכמובן, איך אפשר בלי 4 שעות בבריכה, בירה קרה אבטיח טוב אננס מתוק ושאר פינוקים טרופיים. אתר המלון, http://www.lilawalai.com/
*** בקרוב יעלה כאן סרטון של הילדים רוכבים על האופניים במלון, תמונות של המיני גולף ואולי שתמנה שלי בבקיני טופלס. חיבור האינטרנט זוחל ואני עוד משלים סרטונים מפאי שטרם עלו.
לקראת ערב החלטנו שאנחנו רוצים לצאת לעיר, פאק צ'ונג לסיבוב התרשמות ארוחה טובה ואולי כדי לסגור טיולים לשמורת הטבע. ניגשנו לקבלה ואז בפעם הראשונה הבנו עד הסוף איפה אנחנו נמצאים. שמורת הטבע קאו יאי מפורסמת מאוד בקרב צלמי טבע צפרים וסתם חולי נפש שמוכנים לסבול עלוקות ימצצו אותם בדרך של 4 שעות בג'ונגל כדי לראות מפל אבל תיירות אמיתית, אין פה כלומר אין פה מוניות אמיתיות אין טוקטוקים אין מסז' אין 7-11 בעצם יש אחד בעיר אין כלום. איך יוצאים לעיר, בעלת המלון הקפיצה אותנו ברכבה הפרטי תמורת 300 בהאט לנסיעה של 20 דקות, להערכתי 15-20 ק"מ. הגענו לעיר הסתובבנו בשוק הלילה נישנשנו את מה שהמקומיים אוכלים וחיפשנו סוכנות להשכרת רכב או אולי השכרת אופנועים או סתם לשכת תיירות או סוכנות שממנה ניתן להזמין טיולים לשמורה. אין, אין ואין! כלום! נאדה! גורנישט! VOID ולא סתם VOID אלא אחד עם * (כוכבית). מה עושים? לרגע השמורה נראתה לנו רחוקה שנות אור והזמנו נהג שיקח אותנו חזרה למלון כדני להתייעץ עם אנשי המלון איך להתקדם. הנהג הגיע ברכב פרטי כמובן ואני התחלתי לתחקר אותו על השמורה ועל הטיולים. הוא הציע להקפיץ אותנו לסוכנות תיירות בדרך למלון שם נוכל לשאול את הכל. הגענו לסוכנות והפלא ופלא, שני הטיולים שקראתי עליהם ושתכננו לעשות מראש הם הטיולים של הסוכנות הזו, http://www.khaoyaigardenlodgekm7.com/ מהר מאוד סגרתי את שני הטיולים בהנחה משמעותית כי בכל זאת אנחנו לוקחים שני טיולים....
והנה, מהמקום של כמעט יאוש מחר ב 15:00 אוספים אותנו מהמלון למערת העטלפים כדי לראות את נחיל העטלפים יוצאים מהמערה עם השקיעה ומחרתיים, טראק עלוקות בג'ונגל כדי לראות מפל. אני רק מקווה שכל המנגו שייק והבננה לוטי לא הפכו אותנו ליותר מידיי בטטות כדי ללכת 4 שעות. אגב, המפל של מחרתיים זהו המפל המפורסם מהסרט "החוף" (דיקפריו) נקווה שיהיה שווה.
זהו, אני מקווה שמחר כבר אשלים את החוסרים של הסרטונים מפאי ואוכל לעדכן עם תמונות וסרטונים של נחילי עטלפים יוצאים מהמערה המפורסמת בקאו יאי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה