חזרנו לשגרה, אלון מרגיש טוב יותר כבר אין חום אחרי ביקור נוסף במרפאה נשלל לחלוטין קדחת דנגי, אם כי הרופאה הסתייגה ואמרה שעדיין יש סיכוי להידבק ולכן צריך להימרח בדוחה חרקים 3 פעמים ביום כדי להימנע מעקיצות יתושים..
אז חזרנו לשגרה, את שלושת הימים הקרובים היינו צריכים להעביר בג'ונגל בטראק רגלי ובגלל שלא ידענו מה יהיה קצב ההחלמה של אלון ביטלנו את הטראק ודחינו את הטיולים להר הגבוה בתאילנד, דואי איתנון. אז היה לנו יום חופשי אותו ניצלנו לביקור בכמה מקדשים בעיר העתיקה ובמקדש אחד הממוקם 16 ק"מ מהעיר ונחשב לאחד הקדושים בתאילנד.
התחלנו בצעידה מהמלון (אימפריאל מאה פינג) לכיוון העיר העתיקה, מרחק של כ - 1 ק"מ, ונכנסנו לעיר העתיקה דרך שער טאפאה (THAPAE), וטיילנו לאורך רחוב ראטצ'אדאמנאון (RATCHADAMNOEN) לאחר הליכה של כ - 250 מטרים הגענו למקדש הראשון, וואט פאן און. חלצנו נעליים בכניסה ונכנסנו. בפנים אווירה נעימה ושקטה נזיר ישב בפינת החדר וקרא להנאתו בספרי קודש (או ספרים כלשהם). בכניסה למקדשים יש להקפיד על לבוש צנוע, חולצת T ולא גופיה, מכנסיים לא קרועים ואורך השרוולים מתחת לברך וכיוון שבודהה ביישן, אין לגלות סימני חיבה אחד לשני.
בחוץ 38 מעלות ו- 85% לחות בפנים, נעים. הילדים תפסו מצלמות וצילמו מסביב. אני ומיטל ישבנו על הארץ ונהננו מהצל ומהבריזה הקלה שנכנסה מהחלונות ומהדלתות הגדולות.
אחרי שעה קלה יצאנו והמשכנו עוד כ 300 מטר למקדש הבא, וואט פאן טאו ובנוהל הרגיל, סבאי סבאי, לנשום ולהרגיש את המקום. לנסות לחוש את האווירה ולצפות מהצד בהתנהלות המתפללים והנזירים המברכים את הבאים והמביאים אוכל ומתנות לנזירים.
מהמקדש השני, פאן טאו המשכנו לפסל שלושת המלכים ומשם לבית קפה קטן ברחוב הראשי שהגיש לנו שייק מנגו ואייס קפה משובח. אחרי מנוחה קטנה מהחום הגדולה המשכנו למקדש נוסף, צ'אדי לאנג.
משם המשכנו בהליכה של כ - 500 מטר למקדש המפורסם והפופולרי ביותר בצ'יאנג מאי, וואט פראה סינגה. זהו המקדש היחיד שבו נדרשת תרומה בכפיה בכניסה (30 בהאט לאדם, ילדים וגמדים לא משלמים)
כשעמדנו לחזור למלון עצר לנו נהג מונית שהציע לנו לנסוע למקדש וואט פארה דואי סוטופ המרוחק כ 16 ק"מ מהעיר. המחיר היה מפתיע ומפתה וכיוון שגם ככה המקדש הזה היה בתכנון שלנו, נסענו. 20 דקות לצאת מהעיר ועוד 20 דקות לטפס אל ראש ההר כדי להגיע למקדש. הנהג הוריד אותנו בכניסה למקדש וחיכה בחוץ שנסיים את הביקור כדי שיוכל להחזיר אותנו.
את המשך הערב עשינו בשוק לילה וכמובן שלא וויתרנו על מסג' רגליים מפנק
אגב, בנימה אישית (בעצם הכל פה בנימה אישית), השבוע חגגנו יומולדת מרחוק לשני קרובים, לרמי פורטיס האגדי ולשני, אחותי הקטנה שכבר ממש לא קטנה
זהו, מחר חוזרים לשגרה אתגרית, סנפלינג בתוך מפלים בגובה עד 100 מטר. יהיה דיסקו.
אז חזרנו לשגרה, את שלושת הימים הקרובים היינו צריכים להעביר בג'ונגל בטראק רגלי ובגלל שלא ידענו מה יהיה קצב ההחלמה של אלון ביטלנו את הטראק ודחינו את הטיולים להר הגבוה בתאילנד, דואי איתנון. אז היה לנו יום חופשי אותו ניצלנו לביקור בכמה מקדשים בעיר העתיקה ובמקדש אחד הממוקם 16 ק"מ מהעיר ונחשב לאחד הקדושים בתאילנד.
התחלנו בצעידה מהמלון (אימפריאל מאה פינג) לכיוון העיר העתיקה, מרחק של כ - 1 ק"מ, ונכנסנו לעיר העתיקה דרך שער טאפאה (THAPAE), וטיילנו לאורך רחוב ראטצ'אדאמנאון (RATCHADAMNOEN) לאחר הליכה של כ - 250 מטרים הגענו למקדש הראשון, וואט פאן און. חלצנו נעליים בכניסה ונכנסנו. בפנים אווירה נעימה ושקטה נזיר ישב בפינת החדר וקרא להנאתו בספרי קודש (או ספרים כלשהם). בכניסה למקדשים יש להקפיד על לבוש צנוע, חולצת T ולא גופיה, מכנסיים לא קרועים ואורך השרוולים מתחת לברך וכיוון שבודהה ביישן, אין לגלות סימני חיבה אחד לשני.
בחוץ 38 מעלות ו- 85% לחות בפנים, נעים. הילדים תפסו מצלמות וצילמו מסביב. אני ומיטל ישבנו על הארץ ונהננו מהצל ומהבריזה הקלה שנכנסה מהחלונות ומהדלתות הגדולות.
אחרי שעה קלה יצאנו והמשכנו עוד כ 300 מטר למקדש הבא, וואט פאן טאו ובנוהל הרגיל, סבאי סבאי, לנשום ולהרגיש את המקום. לנסות לחוש את האווירה ולצפות מהצד בהתנהלות המתפללים והנזירים המברכים את הבאים והמביאים אוכל ומתנות לנזירים.
מהמקדש השני, פאן טאו המשכנו לפסל שלושת המלכים ומשם לבית קפה קטן ברחוב הראשי שהגיש לנו שייק מנגו ואייס קפה משובח. אחרי מנוחה קטנה מהחום הגדולה המשכנו למקדש נוסף, צ'אדי לאנג.
משם המשכנו בהליכה של כ - 500 מטר למקדש המפורסם והפופולרי ביותר בצ'יאנג מאי, וואט פראה סינגה. זהו המקדש היחיד שבו נדרשת תרומה בכפיה בכניסה (30 בהאט לאדם, ילדים וגמדים לא משלמים)
כשעמדנו לחזור למלון עצר לנו נהג מונית שהציע לנו לנסוע למקדש וואט פארה דואי סוטופ המרוחק כ 16 ק"מ מהעיר. המחיר היה מפתיע ומפתה וכיוון שגם ככה המקדש הזה היה בתכנון שלנו, נסענו. 20 דקות לצאת מהעיר ועוד 20 דקות לטפס אל ראש ההר כדי להגיע למקדש. הנהג הוריד אותנו בכניסה למקדש וחיכה בחוץ שנסיים את הביקור כדי שיוכל להחזיר אותנו.
את המשך הערב עשינו בשוק לילה וכמובן שלא וויתרנו על מסג' רגליים מפנק
אגב, בנימה אישית (בעצם הכל פה בנימה אישית), השבוע חגגנו יומולדת מרחוק לשני קרובים, לרמי פורטיס האגדי ולשני, אחותי הקטנה שכבר ממש לא קטנה
זהו, מחר חוזרים לשגרה אתגרית, סנפלינג בתוך מפלים בגובה עד 100 מטר. יהיה דיסקו.
משפחת חן אנחנו שמחים לדעת שאלון מרגיש יותר טוב וחזרתם לשגרה תמשיכו להנות להעלות תמונות ופוסטים אנחנו עוקבים אחריכם בהדיקות
השבמחקפז ואסף.