את הפוסטים של שני הטיולים הנוספים בקראבי ואת חוף ראיילי אני אשאיר לאחר כך גם את ארבעת הימים בין השווקים הלחים והדביקים בבנגקוק נדחה למועד אחר כי לא היה לי זמן לכתוב שלא נדבר על לערוך תמונות או סרטונים. הזמן פשוט עף לו והתאדה ברצף האינסופי שלא עוצר לחכות לאף אחד בין מסז' לבננה רוטי בין פתאי לשייק מנגו בין הים לבריכה בין פראטונאם לפאט פונג הימים שהתחילו מוקדם והסתיימו מאוחר בלילה נגמרו והיום החלק הראשון של המסע נגמר. ככה עברו להם 58 ימים של מסע משותף למשפחה והיום, לפני ארבע שעות ליוויתי אותם לשדה התעופה הבינלאומי בבנגקוק כדי לעלות לטיסה חזרה לארץ הקודש.
בין הדמעות החיבוקים והנשיקות פתאום התברר לי שבאמת אני נשאר כאן לבד. אחרי חודשיים שכל כך התרגלנו להיות ביחד בכל מקום בכל זמן ארבעתנו יחד פתאום נורא שקט. תפסתי מונית בשדה התעופה חזרה למלון וחוץ מהניסיונות המגוחכים של הנהג לדאוג לי לבילוי לילי מפוקפק היה שקט. נכנסתי לחדר במלון והכל נראה ריק ושקט, התרמיל ארוז ומוכן הסוללות טעונות ואפילו כרטיסי הזיכרון ריקים, מחכים לדבר הבא. לפני כשעה הם המריאו ואני מתארגן לחלק השני במסע, החלק שלי.
מה בתכנון, לא יודע, מחר אחר הצהריים אני נוסע צפונה לעיירת גבול שנקראת נונג קאי. מקריאה באתרי אינטרנט ומדריכים למיניהם אני מבין שזו עיירה שבגלל קרבתה לגבול היא תוססת ומהווה בסיס טוב לטיולים, אז זה נראה לי כמו התחלה טובה. נתמקם שם ומשם אני אשכיר אופנוע קטן שיאפשר לי לנוע בין הכפרים ולטייל בין הנהרות והמפלים בסביבת העיירה.
אחרי כמה ימים, 4 אולי 5 אני אנוע צפונה ואחצה את הגשר שעובר מעל נהר המיקונג לתוך לאוס ושם נראה. אני מקווה שמאז שאחי היה שם משהו השתנה (אפילו קצת) כי אם התנאים דומים למה שהוא תיאר כנראה שאני אחזור לתאילנד מהר מאוד. ובכל אופן, אם הכל יסתדר לפי התכנון אני אשהה בלאוס כ -8-9 ימים ושם אחצה את הגבול שוב לכיוון ווייטנאם, הפעם אעלה לצפון המדינה לאזור בו חיים שבטים של מיעוטים אתניים ואנסה לחיות ביניהם כ 7 אולי 8 ימים. את הימים האחרונים אני רוצה לבלות בסיאם ריפ, קמבודיה בגלל שאני מרגיש לא מיציתי את המקדשים הרבים שסביב העיר הזו ואולי, אני מקווה שאולי מזג האוויר יאיר לי פנים ואוכל לעלות על כדור פורח בזריחה (או בשקיעה) כדי לצלם את המקדשים מהאוויר. מסיאם ריפ כנראה שאתפוס אוטובוס חזרה לבנגקוק למלון שכבר הזמנתי לפני יומיים (בדקתי שיש אמבטיה).
זהו להערב, מחר יום חדש, טיול חדש שמתחיל אבל הפעם לבד. יאללה לעבודה, כל עוד יש סוללה במצלמה אני מצלם!
בין הדמעות החיבוקים והנשיקות פתאום התברר לי שבאמת אני נשאר כאן לבד. אחרי חודשיים שכל כך התרגלנו להיות ביחד בכל מקום בכל זמן ארבעתנו יחד פתאום נורא שקט. תפסתי מונית בשדה התעופה חזרה למלון וחוץ מהניסיונות המגוחכים של הנהג לדאוג לי לבילוי לילי מפוקפק היה שקט. נכנסתי לחדר במלון והכל נראה ריק ושקט, התרמיל ארוז ומוכן הסוללות טעונות ואפילו כרטיסי הזיכרון ריקים, מחכים לדבר הבא. לפני כשעה הם המריאו ואני מתארגן לחלק השני במסע, החלק שלי.
מה בתכנון, לא יודע, מחר אחר הצהריים אני נוסע צפונה לעיירת גבול שנקראת נונג קאי. מקריאה באתרי אינטרנט ומדריכים למיניהם אני מבין שזו עיירה שבגלל קרבתה לגבול היא תוססת ומהווה בסיס טוב לטיולים, אז זה נראה לי כמו התחלה טובה. נתמקם שם ומשם אני אשכיר אופנוע קטן שיאפשר לי לנוע בין הכפרים ולטייל בין הנהרות והמפלים בסביבת העיירה.
אחרי כמה ימים, 4 אולי 5 אני אנוע צפונה ואחצה את הגשר שעובר מעל נהר המיקונג לתוך לאוס ושם נראה. אני מקווה שמאז שאחי היה שם משהו השתנה (אפילו קצת) כי אם התנאים דומים למה שהוא תיאר כנראה שאני אחזור לתאילנד מהר מאוד. ובכל אופן, אם הכל יסתדר לפי התכנון אני אשהה בלאוס כ -8-9 ימים ושם אחצה את הגבול שוב לכיוון ווייטנאם, הפעם אעלה לצפון המדינה לאזור בו חיים שבטים של מיעוטים אתניים ואנסה לחיות ביניהם כ 7 אולי 8 ימים. את הימים האחרונים אני רוצה לבלות בסיאם ריפ, קמבודיה בגלל שאני מרגיש לא מיציתי את המקדשים הרבים שסביב העיר הזו ואולי, אני מקווה שאולי מזג האוויר יאיר לי פנים ואוכל לעלות על כדור פורח בזריחה (או בשקיעה) כדי לצלם את המקדשים מהאוויר. מסיאם ריפ כנראה שאתפוס אוטובוס חזרה לבנגקוק למלון שכבר הזמנתי לפני יומיים (בדקתי שיש אמבטיה).
זהו להערב, מחר יום חדש, טיול חדש שמתחיל אבל הפעם לבד. יאללה לעבודה, כל עוד יש סוללה במצלמה אני מצלם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה