עברו עשרה ימים מאז העדכון האחרון. היה לי מלא זמן אבל העדפתי להעביר אותו ברביצה, מותר לי אני בחופש. בכל אופן עכשיו אנחנו כבר בבנגקוק, למשפחה נותרו 4 ימים לטיסה חזרה לארץ ואני מנסה להבין מה אני הולך לעשות כאן חודש נוסף. לא שתהיה לי בעיה למצוא רק קשה לי מאוד להחליט. בהתחלה חשבתי שאחזור לפאי ואהנה מהשקט ואטייל באופנוע קטן לאט לאט בין הכפרים הסיניים והבורמזים והתאילנדים סביב פאי אבל רצתי לראות את תאילנד הראשונית ואולי לבקר בלאוס לשבועיים ויש לי הרגשה שמזנבת בי שלא מיציתי את המקדשים של סיאם ריפ ואנקור וואט. בנוסף נוצרה אפשרות נפלאה לחזור לווייטנאם, לצפון המדינה עם צלם מקומי ולתור אחר טבע וכפרים פשוטים של חקלאים מגדלי אורז במדינה הנפלאה הזו שאגב מאוד אהבתי את האוכל שם וזו סיבה מספיק טובה לחזור.
אז יש מלא מלא דברים שאני רוצה לראות ולחוות ויש רק חודש ותכנון, אין.
מחר בבוקר אני אתעורר מוקדים ואסע לשגרירות ווייטנאם בבנגקוק לנסות להשיג אשרת כניסה ושהייה נוספת לתקופה של חודש כך שבכל מקרה תישאר לי האופציה של כניסה לווייטנאם פתוחה. את האשרה לקמבודיה ולאוס עושים בגבול ואין צורך להכין אותן מראש אז כאן לא צריכה להיות בעיה. אבל לפני שנתחיל במחר נחזור 8 ימים אחורה אחרי יום מנוחה שלם (מה שלא היה מזמן) במלון הפאנסי שמאנסי שלנו בחוף או-נאנג (סאנטרה גרנד ביץ ריזורט אנד ספא, למי שהספיק לשכוח).
אז בערב של יום המנוחה החלטנו שאנחנו יוצאים לעיר והזמנו מקום ליציאה וחזרה על הסירה של המלון. כיוון שלא היתה חזרה בשעה נורמלית נאלצנו להדחק לסירה האחרונה שחוזרת מחוף או-נאנג בשעה 23:30. הגענו לחוף בשעה 6 בערך וטיילנו בין הדוכנים והחנויות הפזורים על הרחוב המרכזי. ניכר שזה חוף תיירותי גם בכלל המחירים וגם בגלל ההיצע הקולינארי שמתאים מאוד לחך המערבי, ב150 מטר עברנו 4 מסעדות איטלקיות אחרי שלא ראינו אחת חודש (או טיפה יותר) בכל אופן בכל אחת מהמסעדות האיטלקיות התגאו גם במטבח תאי ובחלק מהן גם במטבח הודי (שאני מתעב) הילדים שלא ראו פסטה שבועות לחצו (רק טיפה) ונכנסנו למסעדה איטלקית שכניסה התנופף שלט ענק בצבעי דגל איטליה ומתחת לשלט כרזה שמודיעה על 20% הנחה לאוכל התאי 50% הנחה למאכלי הים ופיצה רק ב 150 בהאט. חשבתי לעצמי זה נראה כמו מלכודת תיירים, מגעגע כמו מלכודת תיירים ומריח כמו מלכודת תיירים, זו כנראה מלכודת תיירים אבל אנחנו בכל זאת תיירים אז נזרום מקסימום נחזיר את התפריטים ונעבור למסעדה הבאה. למרות הניראות, הגיעגוע והריח המסעדה היתה טובה, אוכל טוב שרות מעולה והמחיר, בסה"כ סביר (אחרי ההנחות המפליגות). סיימנו את הארוחה ואלון אפילו טפח על הכרס הקטנה שלי ואמר "שבעתי, האוכל פה הרבה יותר טוב מקמבודיה". צודק. יצאנו מהמסעדה והלכנו אל אחד ממשרדי התיירות הרבים הפזורים ברחוב הראשי כדי לסגור שלושה טיולי יום שתכננו מראש שאלו הן האטרקציות שמעניינות אותנו באזור, טיול שנורקלינג, היעד לא משנה, טיול בג'ונגל שכולל את בריכת האזמרגד והבריכה הכחולה, וטיול נוסף ליערות המונגרובים ומקום המכונה גן העדן של בור טור. אחרי משא ומתן קצר עם הפקידה במשרד התיירות סגרנו שלושה טיולים הכוללים את המקומות שסימנו לעצמנו מראש. כל טיול כ 3000 בהאט לארבעה אנשים לטיול יום שלם כולל ארוחת צהריים ושתייה במהלך הטיול.
הטיול הראשון אליו יצאנו כבר למחרת הוא טיול ארבעת האיים. לא לבלבל עם טיול ארבעת האיים שיוצא מפוקט, אלו איים אחרים לגמרי. בנוהל הרגיל, ארוחת בוקר מוקדמת יציאה מהמלון למזח בסירה של המלון שכמובן עשינו בוקינג לשעה היעודה מראש במשרד הספרייה במלון (כזה פאלצני). מיד כשיצאנו הבנו שהיום הולך להיות מאתגר. הים לא שקט בכלל, גלים חזקים וגבוהים הניעו את המזח הצף כאילו היה פס סיליקון גמיש ומיטל כבר עם הישיבה בסירה של המלון קיבלה צבע ירוק משהו ומבט מזוגג. 20 דקות על ספיד בוט ים רוגש והגענו למזח. עם ההגעה למזח אסף אותנו מדריך הזוי שכנראה באותו בוקר הוא אכל אומלט פטריות, אחרת אין דרך להסביר את המדריך הזה. לאורך כל היום על הסירה המדריך הזה סיפר לנו סיפורי אסונות בטיולים שהוא והחברים שלו הדריכו, איך תייר ננגס ע"י כריש, איך תייר דרך על דג ארסי, איך נשבר להם הממסר של המנוע של הסירה בלב ים, איך סירה עמוסת תיירים התהפכה בלב ים ועוד תופינים כיד המלך לאורך כל היום. בכל אופן, מהמזח עלינו עם המדריך על לסירת זנב ארוך (long tail) ליום של שייט בין איים. מזג האוויר לא היה לטובתנו וכבר עם העלייה לסירה החל לרדת גשם שליווה אותנו כחצי שעה על שהגענו לחוף ראילי (שאליו נגיע בפוסט הבא כיוון ששהינו בו ארבעה ימים נפלאים של ים בריכה מלא פינוקים וכלום ארוך ארוך ארוך). הביקור בחוף ראיילי התרכז בחלקו המזרחי ובטיול זה ביקרנו בחוף פראה נאנג וביקור במערת הפריון. בסה"כ כ שעה על החוף (לא מספיק לכלום) והלאה לסירה לנקודה הבאה. את השייט הראשון בין המזח באו-נאנג לראיילי עשינו במים רדודים יחסית, 20-40 מטר אבל כדי להגיע לנקודה הבאה היה צורך להפליג למים יותר עמוקים כ 400 מטר בים, איך להגיד את זה, לא נעים. מיטל שמזמן איבדה את התקווה לאדמה יציבה תחת רגליה סבלה ממחלת ים כל הדרך שארכה כ 40 דקות שבסופן הגענו לביקור באי התרנגולת.
אי התרנגולת קיבל את שמו בגלל סלע אדיר מיימדים בצורת ראש תרנגולת המצוי במערב האי. הצצנו על הסלע ושטנו לחלקו המזרחי של האי שם הים רגוע יותר. הסירה אינה מגיעה ועוגנת על החוף אלא כ 15 מטרים מהאי המים בעומק של כ 3-4 מטרים עוצרים וקופצים מהסירה. המדריך חילק לנו מסיכות ושנורקלים ויאללה למים. אלון לבש ווסט הצפה שם משקפת והחליט שכל העניין הזה עם הצינור מיותר ואפשר בלי. אורון כבר מתורגל חבש מסיכה ושנורקל וירד למים. אני ואלון ירדנו יחד ומיטל הסתכלה עלינו מלמעלה. אחרי 3 דקות של שנקרול בהן אני בעיקר מתעסק באלון החלה מהומה סביב הסירה לא ממש ייחסתי לזה חשיבות האמנתי שהאנשים פשוט מתלהבים מהמראות. אני לא התלהבתי, התנאים היו לא טובים לצלילה והמקום בו צללנו לא היה קרוב למרהיב. מאוחר יותר (אחרי חצי שעה) כשעלינו לסירה הבנו על מה היתה המהומה, אחת התיירות שנכנסה לשנרקל ראתה כריש באורך של 2-3 מטרים והחלה לצרוח. בעלה הטיב לתאר את הסצנה ואמר ברגע שהיא ראתה את הכריש היא הפכה לישו ורצה על המים חזרה לסירה. אלון התעייף אחרי רבע שעה והשאיר אותי במים לנסות ולראות משהו. ובאחת הצלילות קרוב לשונית ראיתי שני כרישי שונית Black tip קטנים. עליתי למעלה לקחת נשימה טובה ולרדת חזרה עם המצלמה אבל הם כבר לא היו שם. עלינו חזרה לסירה, אני ואורון אחרונים לבד במים לא מודעים לגודל ההמולה על הסירה ואז מגלים לנו שהתיירת הנחמדה מאוסטריה ראתה כריש ואני אומר כן גם אני ראיתי שניים אבל הם ברחו כשרציתי לצלם. קיבלתי את המבט ממיטל.
חזרנו לסירה לשייט קצר לאי טאב שם ירדנו לחוף עם חול לבן וצמחיה טרופית (עצי קוקוס) כמו בסרטים רק שהאי הזה כל כך מתויר שהוא הרוס לחלוטין. על האי הזה מיטל ירדה מהסירה אל לחוף לראשונה ולא הפסיקה להתלונן שהאדמה זזה לה תחת הרגליים. היינו על האי הזה כחצי שעה שהילדים משתכשכים במים ואני רובץ עם מיטל על החוף, חיים טובים. בתום חצי השעה חזרנו לסירה לשייט קצרצר לאי פודה שם אכלנו צהריים נחנו שחינו ולמיטל אפילו הספיק לחזור הסומק ללחיים והיא הודיעה לי שהאדמה הפסיקה לזוז. עוד שחיה קצרה וקדימה על הסירה לחצות שוב את רצועת המים העמוקים בחזרה למזח.
בסה"כ יום מהנה וכיפי. הוא היה יכול להיות מושלם אם השמיים היו קצת פחות אפורים, לא היה יורד גשם ולא היו רוח וגלים. אבל מושלם מקבלים לעתים מאוד נדירות בעונה הגשומה. החוויה הייתה נהדרת והילדים מאוד נהנו מהצלילה והשחייה ולרגע לא הזכירו אפילו לא במילה את מזג האוויר.
זהו להיום, מחר אני אשתדל להעלות את הסרטון של הטיול ולעדכן בשני הטיולים הנוספים שעשינו בקראבי.
אז יש מלא מלא דברים שאני רוצה לראות ולחוות ויש רק חודש ותכנון, אין.
מחר בבוקר אני אתעורר מוקדים ואסע לשגרירות ווייטנאם בבנגקוק לנסות להשיג אשרת כניסה ושהייה נוספת לתקופה של חודש כך שבכל מקרה תישאר לי האופציה של כניסה לווייטנאם פתוחה. את האשרה לקמבודיה ולאוס עושים בגבול ואין צורך להכין אותן מראש אז כאן לא צריכה להיות בעיה. אבל לפני שנתחיל במחר נחזור 8 ימים אחורה אחרי יום מנוחה שלם (מה שלא היה מזמן) במלון הפאנסי שמאנסי שלנו בחוף או-נאנג (סאנטרה גרנד ביץ ריזורט אנד ספא, למי שהספיק לשכוח).
אז בערב של יום המנוחה החלטנו שאנחנו יוצאים לעיר והזמנו מקום ליציאה וחזרה על הסירה של המלון. כיוון שלא היתה חזרה בשעה נורמלית נאלצנו להדחק לסירה האחרונה שחוזרת מחוף או-נאנג בשעה 23:30. הגענו לחוף בשעה 6 בערך וטיילנו בין הדוכנים והחנויות הפזורים על הרחוב המרכזי. ניכר שזה חוף תיירותי גם בכלל המחירים וגם בגלל ההיצע הקולינארי שמתאים מאוד לחך המערבי, ב150 מטר עברנו 4 מסעדות איטלקיות אחרי שלא ראינו אחת חודש (או טיפה יותר) בכל אופן בכל אחת מהמסעדות האיטלקיות התגאו גם במטבח תאי ובחלק מהן גם במטבח הודי (שאני מתעב) הילדים שלא ראו פסטה שבועות לחצו (רק טיפה) ונכנסנו למסעדה איטלקית שכניסה התנופף שלט ענק בצבעי דגל איטליה ומתחת לשלט כרזה שמודיעה על 20% הנחה לאוכל התאי 50% הנחה למאכלי הים ופיצה רק ב 150 בהאט. חשבתי לעצמי זה נראה כמו מלכודת תיירים, מגעגע כמו מלכודת תיירים ומריח כמו מלכודת תיירים, זו כנראה מלכודת תיירים אבל אנחנו בכל זאת תיירים אז נזרום מקסימום נחזיר את התפריטים ונעבור למסעדה הבאה. למרות הניראות, הגיעגוע והריח המסעדה היתה טובה, אוכל טוב שרות מעולה והמחיר, בסה"כ סביר (אחרי ההנחות המפליגות). סיימנו את הארוחה ואלון אפילו טפח על הכרס הקטנה שלי ואמר "שבעתי, האוכל פה הרבה יותר טוב מקמבודיה". צודק. יצאנו מהמסעדה והלכנו אל אחד ממשרדי התיירות הרבים הפזורים ברחוב הראשי כדי לסגור שלושה טיולי יום שתכננו מראש שאלו הן האטרקציות שמעניינות אותנו באזור, טיול שנורקלינג, היעד לא משנה, טיול בג'ונגל שכולל את בריכת האזמרגד והבריכה הכחולה, וטיול נוסף ליערות המונגרובים ומקום המכונה גן העדן של בור טור. אחרי משא ומתן קצר עם הפקידה במשרד התיירות סגרנו שלושה טיולים הכוללים את המקומות שסימנו לעצמנו מראש. כל טיול כ 3000 בהאט לארבעה אנשים לטיול יום שלם כולל ארוחת צהריים ושתייה במהלך הטיול.
הטיול הראשון אליו יצאנו כבר למחרת הוא טיול ארבעת האיים. לא לבלבל עם טיול ארבעת האיים שיוצא מפוקט, אלו איים אחרים לגמרי. בנוהל הרגיל, ארוחת בוקר מוקדמת יציאה מהמלון למזח בסירה של המלון שכמובן עשינו בוקינג לשעה היעודה מראש במשרד הספרייה במלון (כזה פאלצני). מיד כשיצאנו הבנו שהיום הולך להיות מאתגר. הים לא שקט בכלל, גלים חזקים וגבוהים הניעו את המזח הצף כאילו היה פס סיליקון גמיש ומיטל כבר עם הישיבה בסירה של המלון קיבלה צבע ירוק משהו ומבט מזוגג. 20 דקות על ספיד בוט ים רוגש והגענו למזח. עם ההגעה למזח אסף אותנו מדריך הזוי שכנראה באותו בוקר הוא אכל אומלט פטריות, אחרת אין דרך להסביר את המדריך הזה. לאורך כל היום על הסירה המדריך הזה סיפר לנו סיפורי אסונות בטיולים שהוא והחברים שלו הדריכו, איך תייר ננגס ע"י כריש, איך תייר דרך על דג ארסי, איך נשבר להם הממסר של המנוע של הסירה בלב ים, איך סירה עמוסת תיירים התהפכה בלב ים ועוד תופינים כיד המלך לאורך כל היום. בכל אופן, מהמזח עלינו עם המדריך על לסירת זנב ארוך (long tail) ליום של שייט בין איים. מזג האוויר לא היה לטובתנו וכבר עם העלייה לסירה החל לרדת גשם שליווה אותנו כחצי שעה על שהגענו לחוף ראילי (שאליו נגיע בפוסט הבא כיוון ששהינו בו ארבעה ימים נפלאים של ים בריכה מלא פינוקים וכלום ארוך ארוך ארוך). הביקור בחוף ראיילי התרכז בחלקו המזרחי ובטיול זה ביקרנו בחוף פראה נאנג וביקור במערת הפריון. בסה"כ כ שעה על החוף (לא מספיק לכלום) והלאה לסירה לנקודה הבאה. את השייט הראשון בין המזח באו-נאנג לראיילי עשינו במים רדודים יחסית, 20-40 מטר אבל כדי להגיע לנקודה הבאה היה צורך להפליג למים יותר עמוקים כ 400 מטר בים, איך להגיד את זה, לא נעים. מיטל שמזמן איבדה את התקווה לאדמה יציבה תחת רגליה סבלה ממחלת ים כל הדרך שארכה כ 40 דקות שבסופן הגענו לביקור באי התרנגולת.
אי התרנגולת קיבל את שמו בגלל סלע אדיר מיימדים בצורת ראש תרנגולת המצוי במערב האי. הצצנו על הסלע ושטנו לחלקו המזרחי של האי שם הים רגוע יותר. הסירה אינה מגיעה ועוגנת על החוף אלא כ 15 מטרים מהאי המים בעומק של כ 3-4 מטרים עוצרים וקופצים מהסירה. המדריך חילק לנו מסיכות ושנורקלים ויאללה למים. אלון לבש ווסט הצפה שם משקפת והחליט שכל העניין הזה עם הצינור מיותר ואפשר בלי. אורון כבר מתורגל חבש מסיכה ושנורקל וירד למים. אני ואלון ירדנו יחד ומיטל הסתכלה עלינו מלמעלה. אחרי 3 דקות של שנקרול בהן אני בעיקר מתעסק באלון החלה מהומה סביב הסירה לא ממש ייחסתי לזה חשיבות האמנתי שהאנשים פשוט מתלהבים מהמראות. אני לא התלהבתי, התנאים היו לא טובים לצלילה והמקום בו צללנו לא היה קרוב למרהיב. מאוחר יותר (אחרי חצי שעה) כשעלינו לסירה הבנו על מה היתה המהומה, אחת התיירות שנכנסה לשנרקל ראתה כריש באורך של 2-3 מטרים והחלה לצרוח. בעלה הטיב לתאר את הסצנה ואמר ברגע שהיא ראתה את הכריש היא הפכה לישו ורצה על המים חזרה לסירה. אלון התעייף אחרי רבע שעה והשאיר אותי במים לנסות ולראות משהו. ובאחת הצלילות קרוב לשונית ראיתי שני כרישי שונית Black tip קטנים. עליתי למעלה לקחת נשימה טובה ולרדת חזרה עם המצלמה אבל הם כבר לא היו שם. עלינו חזרה לסירה, אני ואורון אחרונים לבד במים לא מודעים לגודל ההמולה על הסירה ואז מגלים לנו שהתיירת הנחמדה מאוסטריה ראתה כריש ואני אומר כן גם אני ראיתי שניים אבל הם ברחו כשרציתי לצלם. קיבלתי את המבט ממיטל.
חזרנו לסירה לשייט קצר לאי טאב שם ירדנו לחוף עם חול לבן וצמחיה טרופית (עצי קוקוס) כמו בסרטים רק שהאי הזה כל כך מתויר שהוא הרוס לחלוטין. על האי הזה מיטל ירדה מהסירה אל לחוף לראשונה ולא הפסיקה להתלונן שהאדמה זזה לה תחת הרגליים. היינו על האי הזה כחצי שעה שהילדים משתכשכים במים ואני רובץ עם מיטל על החוף, חיים טובים. בתום חצי השעה חזרנו לסירה לשייט קצרצר לאי פודה שם אכלנו צהריים נחנו שחינו ולמיטל אפילו הספיק לחזור הסומק ללחיים והיא הודיעה לי שהאדמה הפסיקה לזוז. עוד שחיה קצרה וקדימה על הסירה לחצות שוב את רצועת המים העמוקים בחזרה למזח.
בסה"כ יום מהנה וכיפי. הוא היה יכול להיות מושלם אם השמיים היו קצת פחות אפורים, לא היה יורד גשם ולא היו רוח וגלים. אבל מושלם מקבלים לעתים מאוד נדירות בעונה הגשומה. החוויה הייתה נהדרת והילדים מאוד נהנו מהצלילה והשחייה ולרגע לא הזכירו אפילו לא במילה את מזג האוויר.
זהו להיום, מחר אני אשתדל להעלות את הסרטון של הטיול ולעדכן בשני הטיולים הנוספים שעשינו בקראבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה