בוקר, 07:30 הוואן מחכה מחוץ למלון אנחנו מתקשים בקימה וסידורי הבוקר. ארוחת הבוקר מתארכת ללא סיבה גלויה לעין ואנחנו מגיעים עם עיניים חצי עצומות, מותשים, חייבים חופש, לוואן רבע שעה באיחור. ונוסעים לשדה התעופה.
עם ההגעה לשדה מתייצבים מול דלפקי אייר אסיה שהתגלתה כחברת תעופה זולה יעילה ונוחה לכל הטיסות הפנימיות שלנו ממש עונג. מפקידים את המזוודות וקדימה לביטחון וצ׳ק אוט מווייטנאם. כחצי שעה אחרי אנחנו באוויר בדרך לחופשה. שעה וחצי טיסה ונוחתים בבנגקוק אוספים מזוודות עולים קומה לאולם היוצאים והלאה טיסה לקראבי. השעה כבר שתיים ואת הטיסה אני לא ממש זוכר אני כן זוכר שהתעוררתי רגע לפני הנחיתה וחשבתי הנה עוד חצי שעה בבריכה במלון.
יצאנו מהשדה ועלינו על מונית של השדה שגבתה מחיר מופקע כדי להגיע למזח. שאלתי למה מזח? הנהג הודיע לי חגיגית, למלון שלך לא ניתן להגיע ברכב רק בסירה. ארבעים דקות נסיעה למזח ומיד עם ההגעה קיבלה אותנו נציגת המלון שכבר שמה לנו פתקים עם מספר החדר על התיקים הגדולים והראתה לנו את האין סירה שלוקחת אותנו למלון. זה בסדר היא אמרה, עוד חצי שעה בערך היא תגיע. אחרי 45 דקות של המתנה בחום מטורף הגיעה ספיד בוט שרירית ממנה קפצו שני חסונים שהעמיסו את המזוודות שלנו (ואותנו). יצאנו לדרך, 20 דקות שיט בים רוגש ומיטל החליפה צבעים בקצב של 3 גוונים לדקה והילדים עשו אולה עם כל גל שנשבר על חרטום הסירה. עם ההגעה למלון חיכו לנו על המזח משלחת קבלת פנים אבל משהו מוזר הם לא עומדים במקום הם זזים למעלה למטה. רגע, המזח צף? הסירה התמקמה ליד המצוף הארוך הזה וירדנו למזח. כל גל שמגיע מרים את המזח שבנוי חוליות חוליות של מצופים לשמיים. כל גל בגובה מטר וחצי ואנחנו מטר וחצי באוויר ומיד יורדים מטה גל אחרי גל אחרי גל. מה, לא סיפורו להם שאנחנו אחרי שתי טיסות? מה זה בלונה פארק הזה?
הבאנו את עצמנו איכשהו לחוף שם ליווה אותנו מנהל המלון לעשות צ׳ק אין למלון. עשינו כמה צ׳ק אינים בחיים אבל זה היה הארוך ביותר המעיק ביותר המסורבל ביותר המיותר ביותר והפלצני ביותר. אל אלוהים שיגמר הסימפוזיון המטופש הזה. שלושה נציגים מסבירים לנו על השרותים של המלון ועוד נציגה ניסתה לקחת אותנו לסיבוב הכאות עם מתקני המלון ו 7 המסעדות השונות במתחם. כאן כבר נשברתי ובחוסר סבלנות ניכר ביקשתי מפתח לחדר בגלל שאנחנו מגיעים מוויטנאם אחרי שתי טיסות ושייט לא מוצלח.
הנציגה ניגשה למנהל לשאול אותו אם אפשר לתת לנו את המפתח לפני שראינו איפה השרותים שליד הבריכה וחנות המזכרות במחירי בוטיק. ואחרי שקיבלה את האישור היינו בדרכנו לחדר.
מקלחת זריזה ויאללה החוצה. רעבים כמו להקת זאבים יצאנו אל חיק המפלצת המכונה סנטארה גראנד ביץ ריזורט אנד ספא. מהר הבנו שהיינו צריכים להקשיב לחמודונת שניסתה לעזור לנו להחלץ ממלתעות הריזורט. מסתבר שיש סירה שיוצאת וחוזרת כל שעה אל חוף או נאנג. הנה דרך המילוט, כמעט, הצריך להזמין מקום מראש והסירה מלאה. אמרתי לחבר׳ה נעלה לסירה ונקווה שלא יורידו אותנו. עשינו בוקינג לחזרה וקפצנו לסירה.
המשיט אפילו לא ספר ברגע שכולם עלו הסירה יצאה אל הגלים. ובנוהל, הילדים אולה מיטל בירוק ותוך 20 דקות במזח בדרך למנגו שייק....
חזרנו על הסירה של 23:30 גמורים, הילדים כבר לא עושים אולה מיטל החליפה רק לצהוב, ירוק מצריך מאמץ מיוחד.
לילה טוב ריזורט ממחר מתחיל כלום ארוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה